על פי בקשת חברים, אני מביא כאן קטע אחד מתוך הספר "פשוט שריונר". זהו קטע רלוונטי במיוחד ליום הקדוש הזה. היום בו נהרגו כאלף חיילי צהל בשנת תשל"ד. הקטע נכתב בידי הלום קרב מגדוד 410 המבקש שלא להחשף. בקשתו תכובד.

סליחה מן האבודים

ערב יום הכיפורים נהוג לבקש סליחה מחברים, שכנים וציבורים שלמים. אני רוצה לבקש סליחה בשמי ובשם כל מי שמצטרף אלי ושרת במלחמה הארורה ההיא. המלחמה שהותירה אחריה - בגלל מחדל חמור של הדרג המדיני - שובל של פצועים, יתומים, אלמנות ופגועים, אבודים ומחוקים.
לפגועים ולמחוקים אין מי שידבר בשמם. הם מסתובבים בינינו ושותקים. הם יכולים להיות האדם שמדבר אתך כרגע, בן זוגך, הפועל שעובד לצידך, המנהל שלך, המורה שלך, תומך ימין או תומך שמאל.
האבודים והמחוקים הם אותם חיילים וקצינים שראו את אימת המלחמה. הם גררו וחילצו פצועים מהתופת ההיא והעבירו גופות מרוטשות של חבריהם לנקודת האיסוף. פניהם היו חתומות. הם לא בכו. לעתים היו צריכים להשאיר פצוע או גופה כי בתופת אי אפשר היה לחלצם, או לעזור לחבר שגופו רוטש לסיים את חייו בכבוד, בניגוד לחינוך שקיבלו.
נגזר עליהם לראות את טור הנערים המדולדל של גדוד 890 ב"ציר עכביש" שבראשו הלך איציק מרדכי, לאחר קרבות מרים ב"חווה הסינית". את מעט הנערים מסיירת שקד ששרדו מהתופת, שהתמוטטו המומים ובוכים מאחורי טנק בציר "עכביש 51". הם ראו חברים קרובים שנקרעו לגזרים וכאלו שהפכו לאפר לאחר שהטנק שלהם נפגע. הם ראו את גוויות חיילי הסדיר ואת הטנקים השרופים שלהם על "חמוטל" ואת העיניים הפעורות של השריונרים שנסוגו מהתעלה. הם גילו בזוועה ובהלם כמה נותרו מגדוד 410 שעלה על מארב מצרי מתוחכם ולאחר המלחמה גילו בתמונת המחזור שאת אלה שנותרו אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת.
אותם פגועים, אבודים ומחוקים, מסתובבים בינינו הלומים ומסוייטים. הם מתעוררים בלילות, שנתם חטופה. הם מתהלכים במתח מתמיד, מזדעזעים מכל רעש, נרעדים ללא כל סיבה. הם משתתפים במסיבות וצוחקים עם כולם אבל בעיניים עצב תהומי שלא נמחק מאחר שהם חווים עדיין את המלחמה הארורה ההיא. הם אינם הולכים לעצרות וערבי זכרון מאחר שרוצים לשכוח ומאחר שבניגוד לאחרים הזקוקים לתזכורת, הם אף פעם לא שוכחים. הם הולכים ונשחקים באסונות נוספים הנופלים עליהם במהלך החיים. מכונסים בתוך עצמם, מאבדים קשר עם האחרים, עם אלו שעל המלחמה ההיא שמעו רק מסיפורים. הפגועים והמחוקים לא רוצים לראות ולדבר עם איש בקשר למלחמה ההיא.

מאותם אבודים, פגועים ומחוקים: סליחה בשם כולנו.