שערות ראשו הלבינו זה מכבר, ידיו שבעבר היו איתנות וחזקות, החלו לגלות סימני עייפות. גם רגליו שתמיד היו יציבות, החלו לגלות סימני רעידה.

הגיע הזמן לפרוש.

הוא ידע שזה לא יהיה קל. כבר ארבעים שנה הוא מתעסק בנגרות, קם מדי בוקר ויוצא לעבודה. מרוצה ממעבידו, מרוצה מהעבודה, וגם הלקוחות מרוצים ממנו. הוא התפרסם כנגר מומחה בעל ידי זהב המתמחה בעיקר בבניית בתי עץ. מאושר היה בחיים אלה. אך הגיל עשה את שלו, הגיע הזמן ללכת הביתה.

מעבידו הצטער מאד לשמוע על פרישתו הצפויה. טוב היה לו לעבוד עם אדם כמוהו. ניסה לשכנעו להשאר עוד שנים מספר, אך האיש התעקש: "עבדתי מספיק כל חיי", אמר, "הגיע הזמן לנוח, ליהנות ממשפחתי, להיות קצת בבית שהזנחתי כל שנות עבודתי".

המעביד הצטער על כך. שכן מלבד היות הנגר עובד מצטיין, הוא היה לו במשך השנים גם ידיד טוב ואוזן קשבת. קשתה עליו הפרידה.

פנה המעביד אל הנגר וביקש: "בקשה לי אחת ממך, אנא, אל תסרב לה. לפני שאתה פורש, בנה לי עוד בית אחד, הדבר נחוץ לי!"

הנגר נאות לכך וניגש לבנות את הבית.

עבודתו לוותה בתחושה של רגל אחת בפנים ורגל אחת בחוץ. ראשו היה עמוס בתכניות של החיים לאחר הפרישה. שלא כהרגלו, תכניות הבניה לא עמדו הפעם בראש מעייניו, והריכוז בעבודתו היה ממנו והלאה.

הוא השתמש בחומרי בניה בלי לבדוק את איכותם, כפי שהיה נוהג תמיד. הניח לפועלים לעבוד ללא השגחה צמודה והתעלם מטעויות שנעשו פה ושם. הגימורים היו רחוקים מלהיות מושלמים, העיצובים היפים, שהיו תמיד לסמלו המסחרי, נעדרו הפעם. העבודה עצמה הייתה חסרת חן, כל פינה בבית זעקה חוסר השקעה.

העבודה הסתיימה, הבית עמד על תלו בנוי, לא לתפארה. הנגר הביט במעשי ידיו, מאוכזב מהבית האחרון שבנה. תוך שהוא מנחם את עצמו: "הקבלן בודאי יסלח לי, הן זו עבודתי האחרונה. עליו להבין שכבר ראשי ורובי מחוץ לעבודה. לא נורא!"

עם המפתחות בידו ניגש אל הקבלן: "אלו מפתחות הבית. מילאתי את בקשתך, ועכשיו אני פורש. האמן לי, היה לי נעים מאד לעבוד אתך, אבל הגיע הזמן..."

הקבלן החזיק את המפתחות ביד, הושיט את ידו לנגר ולחץ את ידיו בחום תוך הוא תוקע את המפתחות בכף ידו. "זה שלך!" אמר, "מתנה ממני, לרגל פרישתך!"

- "מה? המפתחות?!"

- "לא, הבית! האחרון שבנית. שלך הוא. לעת זקנתך תוכל להנות ממנו!"

הנגר היה בהלם.

הוא רק לחש תודה בשפה רפה ועזב את השטח, כשמחשבות ממלאות את מוחו.

הקבלן לא הבין מה לפתע אירע, אך הנגר ידע היטב. הוא קיבל את הבית שלא היה מאחל לאיש לקבל.

לו אך ידע שהוא עצמו יחיה בבית זה, עבודתו הייתה שונה לגמרי וכל תהליך הבניה היה זוכה להתייחסות רצינית ואחראית יותר.

אילו אך ידע...

האם איננו מוצאים את עצמנו בונים את חיינו בהיסח הדעת, מוכנים להתפשר על פחות מהטוב ביותר... בנקודות החשובות ביותר של החיים?!

ערכים