החברה החרדית היא חברה בנסיגה רעיונית, שמחזיקה את חבריה בכוח במסגרת שהם אינם מאמינים בה. מרוב התעסקות ב"חומרות" שונות (בדר"כ גם משונות) אובדים להם ערכי היהדות הבסיסיים, אלה שניתן לכנותם אוניברסליים או לאומיים.

רוצים דוגמא פשוטה? סעו בלילה בפארק המכוניות המתנגשות המכונה בני ברק וראו כיצד לובשי שחורים מנסים להתקרב לבורא שעה שהם רצים לתוך הכביש באלכסון רגע לפני שמגיעה אליהם המכונית. חיי משפחה? הילד בן החמש מלווה את אחיו בן השלוש בכביש וזה במקרה הטוב. ואיה העקרון הנעלה של "ונשמרתם לנפשותיכם"? הרבה יותר חשוב לרוץ לתוך הכביש אל שוק ארבעת המינים של רבי עקיבא עליו השלום כדי להשיג אתרוג יותר מהודר. ונדליזם, לכלוך, צעקות, תוקפנות, את כל אלה ראיתי שם ברחובות, במנות גדושות.

אני לא פוטר את החברה החילונית מביקורת, גם היא מלאה בתחלואים כאלה ואחרים, אבל החרדים אינם מודל שיש ללמוד ממנו את ריבוי הילדים, חיי המשפחה שלהם הם ממש לא מופת לחיקוי. צר לי

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”