במאמרו בהארץ וואלה נגד סין, צודק שריד בעיקרו של דבר.
אולם, כדברי אחד הטוקבקטים, הביקורת שלו נגד סין היא בכותרת ואילו בתוך המאמר
הוא משחיל ביקורת דומה (בזוי זכויות אדם, וכ') נגד ישראל.
זו היתממות נבזית, שכן להשוות בין דיקטטורה הפועלת מתוך נימוקי הישרדות בשלטון של שליטיה, לבין דמוקרטיה בה העם והמדינה מאויימים בכליה, זה במקרה הטוב כישלון אינטלקטואלי.
במקרה הרע זו מניפולציה זולה כדי לבסס עמדה פוליטית ואישית.
איני מצדיק הפרות זכויות אדם, אפילו של אוייב, כשאינן נחוצות מבחינה בטחונית, אבל להשוות
את ההפרות הסיניות שהן כולן במישור הפוליטי פנימי, ולא קשורות לבטחון העם והמדינה,
להפרות שישראל נאלצת לבצע כדי להגן על חיי אזרחיה, זו בושה וחרפה ולו רק מבחינה
אינטלקטואלית, הנעדרת יושר במקרה זה.