09-10-2007, 18:54
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
השיר שלך יפיפה
הלוואי והייתי יכולה לצייר את זה... פקעת - כמו של פרפר משי, אדם נמצא בתוכה, מתפתל.
את תחושת הלכידה והאין מנוב ואין מוצא העברת מצויין.
אהבתי את החרוזים. אני ראיתי בשיר הרבה רבדים שלובים אחד בשני:
השורות הראשונות - אתה כאילו נמצא בכלוב של זהב
הסירוב לצאת, הסירוב לנשום - הוא הסירוב לחיות, לא רוצה לזוז מהמקום, נאחז בחוסר הרצון לחיות
בורח מהקירות, מסתתר מהאור - אתה אולי בורח כי הקירות סוגרים עליך. אבל אפשר לראות את זה גם הפוך: הקירות הם קירות של זהב, קירות של החיים. הם מביאים עימם אור. האור סוגר עליך, מאיים לסלק את החשיכה שהיא חוסר הרצון לחיות. החיים באופן טבעי בעצם מכריחים אותך להמשיך ולחיות, אבל אתה מסרב, ולכן בורח, מתחמק.
ובכל זאת החיים סוגרים עליך ובעצם כולאים אותך בתוכם בלי אוויר לנשימה.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|