10-10-2007, 22:52
|
|
|
|
חבר מתאריך: 17.05.03
הודעות: 4,101
|
|
היי
אני אתחיל ואומר שאני מבין אותך לחלוטין. גם אני הייתי בקרבי ואז, בעקבות מקרה רפואי, נאלצתי לשבת בבית בזמן שחברים שלי - וחיילים שאני פיקדתי ואימנתי - טחנו בשכם.
אז אני מבין את ההרגשה.
אז מה כן יכול לעודד אותך?
העובדה שהפרופיל שתשחרר איתו יהיה 97. אתה לוחם ותשאר כזה. לוחם זה לא רק מצב גופני. ההפך. לוחם זה מצב נפשי. ראיתי חלשלושים שמתפקדים בלחימה כמו רמבו וסוסים שמתפרקים תחת הנטל.
הגוף עושה את מה שהמוח מורה לו כשצריך באמת.
הבעייה היא - מה עושים כשהמוח לא רוצה?
זה השלב שאתה נמצא בו עכשיו. אתה מרגיש חסר תועלת. אתה מרגיש שאתה כבר לא לוחם. זה ממש לא נכון. אף אחד לא חושב שזה נכון - גם לא חבריך בפלס"ר. הם יודעים מי אתה באמת, מה אתה שווה ויודעים שהצבא פקד (אתה הרי בבית בגלל פקודה. גימלים זאת פקודה לכל דבר.) עלייך לשבת בבית. הם לא מעריכים אותך פחות או משהו כזה.
אז תפסיק אתה לעשות את זה לעצמך. תתרכז בלהבריא. לחזור לכושר. חזרה לכשירות מבצעית. ככה, כשתחזור - תוכל לחזור מיד לעשייה. להפגש עם חברים אפשר כל הזמן. או לפחות בטלפון. וכושר תמיד ניתן לעשות.
יש לך 2 אופציות. או לשבת בבית ולהסתגר (משהו שלא מועיל בכלום) - או לחזור לעשות ספורט, לחזור לקשר עם העולם החיצון ואוליי להתחיל להתעניין בטיול אחר הצבא ...
במה אתה בוחר?
_____________________________________
|