מי שסירב לנהל מו"מ לא היתה ישראל, אלא מצרים (ועידת חרטום).
ישראל רצתה במו"מ, אבל לא לפי התנאים המצריים (שהם התנאים הערביים הקלאסיים, שלא השתנו מעולם - התחייבות ישראלית, לפני מו"מ, לסגת מכל השטחים ש"נכבשו". זה לא בדיוק מו"מ...). אז מצרים פתחה במלחמה, ויפה שאתה מצדיק את החלטתה לפתוח במלחמה, ומתיימר להיות זה שמעדיף שלום...

אני, בניגוד למה שאתה חושב, רוצה שלום - אבל איני מעוניין בכניעה, בהתרפסות, בחזרה לגבולות שאינם ברי הגנה, בוויתור על הישגים צבאיים ועל חלקי מולדת. שלום - אך ורק תמורת שלום. מצרים איבדה את סיני לפי החוק הבינלאומי, במלחמת תוקפנות שבה היא פתחה, ושבה היא הפסידה, בדיוק כמו סוריה (רמת הגולן) וירדן (יהודה ושומרון). אין שום סיבה להחזיר את השטחים הללו למי ששלטו בהם קודם - בדיוק כמו שגרמניה איבדה שטחים אחרי שתי מלחמות העולם, ואינה טוענת עוד לבעלות עליהם.
מחיר ה"שלום" עם הפלסטינאים מתקרב למחירה של מלחמת יום הכיפורים (כבר חצינו את קו 2000 ההרוגים...), מחירה של כניעה, של התרפסות, של נסיגה. וזה בדיוק המחיר שמפניו הזהיר הימין ערב הסכמי אוסלו, וזה בדיוק מה שהשמאל נפנף והעדיף להתעלם ממנו. "קורבנות השלום" קראתם לנרצחים - איזה מין שלום הוא זה שיש לו קורבנות??? ועוד כ"כ הרבה???
והם נהרגו בגלל אטימותן של ממשלות ישראל,שהעדיפו "שלום" על פני קיום וביטחון.

שלום לא תקבל בנסיגות ובוויתורים. שלום תקבל אך ורק בעמידה בלתי מתפשרת של שלך, בהבטחת ביטחונך - והשלום יבוא כתוצר לוואי של שני אלה.
כשהאוייב יבין שאינו מסוגל לנצח אותנו, אינו מסוגל להשיג שום דבר במלחמה ובאלימות, הוא יעדיף מו"מ והסכם מדיני. הוא גם יסכים להתפשר.
אבל כל עוד האוייב מבין שיש רק יתרונות להמשך האלימות שלו נגדנו, שיש אנשים כמוך המעדיפים להתפשר למסור חלקי מולדת לאוייב תמורת כמה דקות של שקט, מדוע שיפסיק את מלחמתו בנו?
כל עוד האלימות משתלמת, היא תימשך. האוייב, כך מסתבר, הרבה יותר ריאלי מאיתנו.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'