התמונה מימין – הכניסה לכנסייה הצלבנית באבו ע'וש.

אחת מהכנסיות הצלבניות הבודדות שנותרו על תילן. במשך מאות שנים היא שמשה כאורווה, כדיר וכמחסן מלח, עד שב-1873 השטח הועבר לידי הצרפתים (כפיצוי על הכנסייה בלוד, אבל זה סיפור אחר). בתחילת המאה העשרים הגיע למקום הברון דה פיילא, צרפתי קתולי שהקדיש את חייו להגביר את הנוכחות הצרפתית בארץ הקודש, חפר קצת, ניקה קצת את הכנסייה, שיפץ ואף "שחזר" את ציורי הקיר שבה, שרובם הם בעצם פרי מכחולו.

יש לי תמונה בודדת מהתקופה של ה"אורווה". הנה היא. והנה אחד מציוריו של דה-פאילא.



התמונה המרכזית היא קצת קשה, אך לא ממש. המבנה הממלוכי המפואר ביותר בארץ הוא ארמונה של גב' תונשוק ממשפחת מוצפרייה, בירושלים. המשפחה הזו היתה המשפחה החשובה ביותר במזרח הקרוב במאה ה-14, ואפילו יצרה סגנון ארכיטקטוני ייחודי. הם שלטו בתימן, בפרס, במערב הודו (בכל ארץ שלט פלג אחר של המשפחה), ונציגתם בירושלים היתה הגבירה תונשוק. מעבר לסמטה, מול הארמון, היא בנתה לעצמה אחוזת קבר ושם היא קבורה. משם גם נלקח הצילום הזה. באופן מפתיע – יש גברת נוספת בשם תונשוק, מאותה תקופה, שקבורה בעכו.

סימן הזיהוי שצריך היה לעזור לכם לזהות את הפתח הקטנטן הזה הן המוקרנס, הגילוף בצורת נטיפים, שהוא המאפיין הבולט ביותר של האדריכלות הממלוכית מתקופת המוצפרידיים. מדהים שאפילו חור כה קטן קיבל עיצוב של מוקרנס.

הנה תמונות יותר מרשימות מהארמון ומאחוזת הקבר.





התמונה השמאלית – מקום קדוש וגו' – צולמה באחת מסמטאותיה של שכונת ממילא ז"ל, בירושלים. היה שם בית כנסת, באיזו פינת רחוב, ונמאס להם שבלילה כל ההולכים לכותל משתינים דווקא עליהם. הם כתבו את הכתובת, ובשנות השבעים היא כיכבה במצלמותיהם של המטיילים. לא נשאר הרבה מהשכונה, ומבית הכנסת לא נותר כלום. כיום עומדת שם עיר רפאים בשם כפר דוד, שכל דירותיה נמכרו לאזרחי חוץ.

לחידה היומית החדשה פתחתי אשכול נפרד.