אני לא סתם רואה סרט.

אני מנתח תוך כדי צפייה (לא בסדר הזה): צילום, בימוי, תסריט, משחק, לבוש, מוסיקה , עריכה וכו'.

להלן הניתוח:
תסריט: שבלוני מוכר, הרבה חורים ניסיון למסחטת דמעות דיסנאית. הסרט מנסה להיות בדיוני\ דמיוני אבל אין מספיק דמיון, מנסים לשלב אנימציה, אבל היא שולית לסרט שאמור לבנות ממלכה דמיונית, כך שהסרט מפספס את עיקרו. ניסיון נואל לתת קצת נצרות, קצת מוסר וקצת פסיכולוגיה.
בימוי: חביב. בחירת מקום נכונה, טייקים קצרים וזורמים.
צילום: דיסני ברור. הכל חם, האור מלטף. אין תנועה מעניינת של המצלמה
לבוש: למעט הילדה הבלונדה- הכל סתמי.
מוסיקה: מאוד טובה, אך מועטה.
עריכה: הסרט נמשך ונמשך כאילו מנסה ללכת לאיז כיוון אבל בסוף- שום דבר.


היום כל הסרטים לילדים קורצים למבוגרים, עם מסרים עמוקים יותר (נרניה וישו) בדיחות ברמה גבוהה יותר (שרק ודומיו) ותסריט הולוודי טיפוסי, על מנת שגם ההורים המלווים בד"כ, לא ישתעממו.
הסרט מושקע קצת יותר מסרט חרדי דל תקציב עם אפקטים של סרט חתונה.

לנרניה יש לי מקום קטן בלב בגלל סדרת הטלוויזיה, אבל גם הוא פספס את המטרה, וכיוון יותר לנצרות מאשר להרפתקאה.


סרט טוב, בין אם הוא לילדים ובין אם הוא למבוגרים, הוא סרט טוב.
ואני אוהב כאלה. כמו "תפוס ת'גלים". סרט ענק. רב רבדי. ילדים יאהבו אותו בגלל הדמויות החמודות וההתלבטויות הקטנות והמינוריות, והמבוגרים יקלטו יותר טוב את ג'ף בריג'ס שעושה את הסרפר המזדקן (מי אמר ביג לובובסקי?), הבדיחות היותר עמוקות, והדורבן(?) הקומבינטור.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.