התמונה מימין – הכניסה למערה מס' 14 בבית שערים.

מערות הקבורה בבית שערים היו להיט בקרב יהודי הגולה במאה השלישית, והם מתו להקבר שם (תרתי משמע). הכל בגלל ששם נקבר רבי יהודה הנשיא, ב-220 לספ', וזה נחשב לכבוד עצום להקבר לידו. מערה מס' 14 היא היא כנראה מערת הקבורה של רבי יהודה הנשיא, המוכר כ"רבי" (אביגד, טפר ואחרים).

מה שמדהים, בעיני, זה העיצוב של השער: דלת אבן כבדה, מושקעת, מסיבית, שמתחפשת לדלת "פושתית" (ככה כותבים את זה?) של עץ וחישוקי ברזל. אפילו מה שנראה כמו ידית מטופשת מברזל זוכה כאן לחיקוי מדהים באבן. ההסבר לכך שחומר "אצילי" מתחפש דווקא לחומר "זול" היא כנראה בהיפוך הערכים שחל אצלנו. מה שנחשב אצלנו ליקר ואצילי, דהיינו האבן המסותתת, היה בעיניהם זול ושגרתי – ולהיפך. העץ וחישוקי הברזל היו אז יקרים ונדירים, ולפיכך ראויים לחיקוי.

מה שעדיין לא מסביר מדוע במבנה על-זמני, כמו אחוזת קבר, מישהו מוצא לנכון "להתחפש".

הנה צילום גדול ומפורט יותר של הדלת ושל הידית המדוברת.





את האמצעי זיהיתם.

השער השלישי הוא בקומפלקס של כנסיית הקבר, בירושלים, המבנה הקדוש ביותר לעולם הנוצרי. כנסיית הקבר בנויה ב-3 מדרגות: מהכנסייה הראשית יורדים לכנסיית הלנה, ומשם יורדים עמוק יותר לכנסיית מציאת הצלב. על הגג של כנסיית הלנה, שהוא נמוך יותר מגגה של כנסיית הקבר עצמה, יש כפר אפריקאי במראה, בשם דיר אל סולטן, ששייך לנזירים אתיופיים, ויש להם שתי קפלות. התמונה היא של הכניסה לאחת מהן. העליבות החמרית, אל מול הפאר העצום של הקפלות המבוססות יותר (של הקתולים, האורתודוקסים וכו') , באותו בניין עצמו - הוא הניגוד בין העולם השבע לעולם הרעב. בין אירופה לאפריקה. והכל כאן אצלנו, על הגג.נדמה לי שזה גם מה שזעקו הכותרות הראשיות של ידיעות אחרונות, ביום שישי.
הנה צילום נוסף של דיר אל סולטן. משמאל את רואים את קצה הכיפה של כנסיית הלנה. להשוואה – הנה תמונה של כנסיית הלנה, למטה. קפלה של אנשים שבעים, באותו בניין עצמו.



וכרגיל - החידה היומית באשכול נפרד, ואני מבטיח לא לנזוף בכם הפעם.