אין סיבה שלא תעשה חיים ותהנה גם באימון המתקדם.
אתה לא צריך להתהלך שבוז שעוד שנייה יתקע לעצמו את הנשק בראש, אתה יכול להנות תוך כדי.. ולא, לא חסרות דרכים.. אם זה לשבת עם חבר'ה או לעשות איזה ערב פלוגתי או אפילו סתם להזמין פיצה ולצחוק.
אתה לא צריך להתבאס מהעובדה שאתה קרבי, אתה צריך לראות את חצי הכוס המלאה ולחפש בכל דבר את הדבר החיובי שבו, קח את זה כטיפ לחיים בריאים (:
אתה תעשה חיים גם אם תהייה בקרבי, אומנם תהייה עייף כשתצא הביתה אבל זה לא אומר שהחיים שלך נגמרים ואין לך חיי חברה כי אתה בקרבי, שטויות.
מצד שני, יש אנשים שזה באמת לא מתאים להם. אם זה קשה לך באמת ולא כי אתה פוחד שתפסיק להנות אלא ממש קשה לך ואתה לא מתאקלם אז תצא מקרבי ותהייה ג'ובניק.
הכי חשוב בכל העניין זה שתלך אחרי הלב שלך.
אל תעשה מעשים כי אתה פוחד מתגובות של אחרים, כי אתה פוחד מההשלכות. תעשה דברים כי זה מה שהלב שלך אומר. ואל תוותר לעצמך, אז אולי קצת קשה ולא מסתדרים טיפה ויש קצת חששות אבל זאת תקופה שלא נשארת, אחרי שמתמקמים מוצאים את עצמנו.

אומנם להיות קרבי זה לא קל, ולפעמיים אתה חושב לעצמך למה אני צריך את הזין הזה?! למי יש כוח לחרא הזה?! למה אני כאן בשטח בזמן שאיזה ג'ובניק מגרבץ ת'ביצים בקרייה (שאגב, הוא לא באמת..) תחשוב שבגללך, בגלל המחלקה שלך והגדוד שלך, אנחנו חיים.
אם קשה לך פיזית ונפשית להיות קרבי, לך תהייה ג'ובניק, כל תפקיד הוא חשוב בצבא.


אגב, בתור אחת שהוציאו מהצבא עקב בעיה רפואית. ניסיתי הכלללל בשביל להישאר במסגרת הזאת כי היא תורמת ברמות שאי אפשר להשיג במקום אחר אך החוק היבש ניצח אתה צריך להגיד תודה שאתה משרת.

זוהי דעתי, שיהיה רק בהצלחה

"לא צריך לדבר כי את הכל..
אומרות העיניים"