גם אני השתתפתי לא מזמן במשלחת חילופי תלמידים לגרמניה, הרגשות שלי לגבי האנשים שפגשתי את אותו הדבר. לגבי גרמניה, אפשר להגיד שהתאהבתי במדינה הזו הכל נראה לי כל כך "נכון" שם. שחזרתי לארץ, לקח לי לפחות שבוע לחזור "לישראליות".

זה רק אני או שבפעם הראשונה שראית את מגדל הטלויזיה בברלין הצוואר שלך נמתח וחיפשת את הסוף בשמיים?

אגב, אתר הזיכרון במרכז ברלין פשוט מדהים, אני כל כך אהבתי את הדמיון שצריכים להפעיל במקום הזה, בדמיון אני מתכוון בלא להיות פסיבי (כמו ללכת למוזאון של שואה לדוגמא ולהסתכל על תמונות וסרטים ולצאת) אלא גם האסוסיאציות שאתה עובר במהלך היום משפיעות עלייך, אנחנו לדוגמא הלכנו לפני אתר הזיכרון למוזיאון שואה שהיה בית מלאכה ליהודים עוורים במהלך מלחמת העולם השנייה והבעלים ניסה להציל יהודים ככל יכולתו עד שאחד היהודים סיפר לחברו, היהודי והוא, הלשין לגסטאפו וכך נרצחו 35 גברים ונשים. לאחר שהיינו במוזיאון הזה ובאופן טבעי, מה שחשבנו ומה ששכן אצלנו בתת המודע התבטא באתר הזכרון הזה, אחת הבחורות הגרמניות פשוט ריתקה אותי בדרך שהיא סיפרה כיצד היא רואה את המקום כאשר היא הצביעה על עמוד גבוה במיוחד והייתה שם, בקצה העמוד למעלה קרן אור קטנה והיא אמרה שהיא מרגישה שבשבילה, קרן האור הוא החופש והיא לא יכולה להגיע אליה, היא כלואה במקום הזה ומסביב החיים נמשכים, כמו במחנות בזמן השואה.
כך גם, בדיון שניהלו אחר כך לגבי אותו יום וכל אחד ראה משהו אחר, המקום מדהים לדעתי.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.angelfire.com/ga2/kttenkaboodle3/images/stbern.gif]