לנגד עיניים מערביות במהדורות החדשות לא שומעים כמעט על אפריקה או על אסיה. אנו מעדיפים לא לדעת. בשבילנו העולם הוא עיראק, אירופה וארה"ב. למה?מאת: איתמר שאלתיאל 08:58 17/02/2005
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images.nana.co.il//Upload/22005/Article/Article_Title_730647.jpg]
</IMG>
עד שהגיח הצונאמי. אישה הודית מתאבלת (רויטרס)

התליין בסרי לנקה היה מחוסר עבודה במשך שנים. מדי פעם הוא ניקה את הגרדום, אולם לא היה צורך לתלות איש. משרה סמלית, שריד לעולם מתכלה. כחודש לפני שהגיח הצונאמי, החזירו בסרי לנקה את עונש המוות. שופט נרצח, ובמדינה הטרופית הזעירה החליטו שנמאס. הג'ובניק, שאייש את משרת התליין, נאלץ להכין את החבלים.



סרי לנקה מעולם לא היתה גן עדן. היא ידעה טרור ורצח במשך שנים. אלא שמלבד סיפור פיקאנטי אחד על תליין מבוהל, לא ידענו זאת. כאשר אתה חי במקומות כסרי לנקה אתה מופיע במדורי התיירות או כידיעה חדשותית צבעונית, תבלין מתקתק לשיחות פוליטיות עקרות במדינות אחרות. אלא אם כן, כמובן, מגיע הצונאמי.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images.nana.co.il//Upload/22005/Article/Article_Paragraph_730653.jpg]
</IMG>

איש כמוש בהרים מושלגים. נפאל (רויטרס)

העולם בתמונות
סרי לנקה, כמובן, היא רק דוגמא. בדיקה אקראית של כתבות מ"העולם" תגלה שהעולם מצטמצם בשבילנו לעיראק, אירופה וארצות הברית. ומה שם? בעיראק יש פצצות ובחירות, באירופה – אנטישמיות ובארצות הברית – ג'ורג' בוש.

מי שיעיין, למשל, בתמונות ששחררה סוכנות הידיעות רויטרס בחודשיים האחרונים, יגלה כי עד לאחרונה נפאל היתה רק איש כמוש בהרים מושלגים. רק לאחר שהמלך גיאננדרה הורה לפזר את הממשלה בנפאל, שנאבקת מאז 1996 במרד מאואיסטי רחב היקף, נכנסה המדינה הזו לתוך הכותרות.



העולם משתקף דרך עיני סוכנויות הידיעות. בקרוב נשתעמם מנפאל, כפי שהשתעממנו מאפריקה, וזו תחזור להיות זקן כמוש בהרים מושלגים. בקרוב נשכח גם מהנשק האטומי של צפון קוריאה, מרצח העם המתמשך בסודן. כך, למשל, שכחנו מחטיפות הילדים באוגנדה, ומהמתיחות המצטברת בקונגו. לולא הצרפתים, כנראה שלא היינו שומעים לעולם על מלחמת האזרחים בחוף השנהב.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images.nana.co.il//Upload/22005/Article/Article_Paragraph_730654.jpg]
</IMG>

לא רק רעב ואיידס. ילדה בסודן (רויטרס)

שאפריקה תרעב
אבל אפריקה אינה רק רעב ואיידס, והיא אינה רק פניו העייפות של נלסון מנדלה. אפריקה – ואפריקה, כמובן, היא רק דוגמא – מורכבת מכך. אנו מעדיפים שלא להכיר במורכבות הזו, כי כך נחוש טוב יותר כאשר נתרום כמה דולרים לארגוני הסיוע.

זו בדיחה עגומה, כאשר החמלה על נפגעי הצונאמי נלקחת מהחמלה, שהוקדשה קודם לנפגעי הרעב באפריקה. כספי הסיוע למאמצי הצלת הרעבים באפריקה הצטמצמו ב-21 אחוזים מאז שהכה הצונאמי בדרום מזרח אסיה. במובן מסוים, אהבנו את הצונאמי. יש בו משהו פשוט. קל יותר לחשוב על גלי ענק מאשר על מצבים פוליטיים מורכבים, קל יותר לחשוב על מוות בטביעה מאשר על גוויעה איטית מרעב. העוני, כפי שאמר מנדלה, הוא עוול אנושי.

העולם מתנקז אלינו דרך שש-שבע כתבות ביום. אם אינך מופיע שם, אינך קיים. כך, טבח השחורים בדרפור, שבמערב סודן, תמיד יבוא במקום נפגעי שדה המוקשים שבדרום אותה מדינה עצמה. כך, הצונאמי בסרי לנקה מעלים מעינינו את הנמרים הטאמילים, ועוד הסכם שביתת נשק שקרס.

אנו מביטים על העולם דרך עיניים מערביות, וכך גם העולם מביט עלינו. ישראל, יודע כל מי שטרח לקרוא את סוכנויות הידיעות, איננה אלא סדרה ארוכה, חסרת תוחלת, של פיגועים וסיכולים ממוקדים. מלבד ראש הממשלה, אריאל שרון, ויו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, אין כאן פוליטיקאים נוספים. אין את דו"ח דברת, אין מדיניות כלכלית, אין מאבק על איכות הסביבה. פיגוע בישראל הוא כמו תינוק שימפנזה שהוברח בקניה. זה כל מה שמדווח מכאן, כל מה שיעניין את הקורא בעולם.

המוסף "סכסוכים בצל" לא נועד לתאר באופן מקיף את כל הסכסוכים הנערכים עתה בעולם. הוא נועד לספק הצצה למקומות, שבדרך כלל אנו נוטים להתעלם מהם, מקומות שזולגים אל מחוץ לחדשות. בסך הכל, כמה כבר אפשר לקרוא על רצח עם באפריקה או על מרד באסיה? אנו מקווים, שלפחות עוד פעם אחת.

עדכוני חדשות מסביב לשעון