אני מציע לבקר באיזור בשיאו של חורף גשום בכדי לחזות בבקעת בית נטופה מוצפת. האדמה החרסיתית מקשה על החלחול והחלק המזרחי ולפעמים גם המערבי של הבקעה הופכים לאגם שבמרכזו 'אי' הידוע כתל חנתון... א-דמשקי תאר את המקום שהיה קרוי סהל=עמק בטוף לפני 600 שנים וציין כי החקלאים נוהגים לזרוע את האיזורים בהתייבשם בדומה לחקלאות בדלתא.
משנות ה90 החלו נסיונות לנקז את הבקעה ולאפשר את עיבוד האדמות גם בחורף. לבקעה השפעה גם על האקוויפר של נעמן-חיטין [עין אפק] בשל סדקים בשוליה ו[כנראה] שהחשיבות ההידרולוגית שלה לא מצטמצמת לשטחה היא. לאודרמילק שקל במסגרת העברת מי הירדן לנגב תכנון מאגר מים גדול בבקעה - אך הדבר נפסל בשל החלחול בשוליה והבקעה מסתפקת בכבוד שבזרימת תעלת המוביל והמצאות מאגר אשכול במערבה.
מבין בקעות הגליל זו הבקעה שכמעט כל אדמותיה מצוי בבעלות ערבים כולל אנשי עראבה אך מקור שמה [ע-טוף]הוא כמובן עברי - בית נטופה. גם הרמב"ם מבאר את שמה נטופה=מים נוטפים ומציין שאדמתה לחה.
עוד בעניני מים ופוליטיקה:חלק גדול מן המאבק הדימפלומטי מול הבריטים 'החרדים לשלום הארץ וליכולתה לקלוט את העולים היהודים' [אך כלל לא מודאגים מהזרימה הבלתי פוסקת לא"י של מהגרים ערבים חסרי זיקה לציון וחסרי רכוש או השכלה] - נסוב סביב יכולת הארץ להכיל ולספק את צורכי העם השב לציון. דגש כמובן ניתן להבט החקלאי. לאודרמילק תכנן העברת מים מן הירדן לנגב עוד בשנות השלושים ופרסם גם ספרו 'א"י - הארץ היעודה'. וייצמן התרשם מהתוכנית [ששוכללה ע"י היס] ונעזר בחוות הדעת הללו מול הועדות לענין א"י - ויתכן שמכאן מקור איזכורה המפורש בהחלטה 181.