התפיסה הנקיה של ההיסטוריה גורסת "איסוף נתונים לשם הבנת העבר". התברר שעצם התעניינותו של אדם בנושא מסויים היא תוצאה של העדפה מסויימת. לכן, גם תוצאות . בסופו של תיאור אירוע נדרש ההיסטוריון לפרש ולהסביר, במלים אחרות: להציג מסקנות. אלו נגועות בגורמים שונים שחלקן נטייתו הפוליטית. לכן, טוב יעשה הקורא אם יברר מה נטייתו הפוליטית של מציג המסקנות כדי שיוכל לנטרל חלק מהפירוש. במקרים "קשים", אפשר גם בחלק מהעובדות, לא בכך שהחוקר שיקר, אלה במה שנקרא: שקר ההשמטה. החוקר העדיף לא להציג עובדות שסותרות את הטענה שלו.
בכל מקרה, קשה לכתוב היסטוריה בלא תפיסה פוליטית. זה פשוט יצא חסר לחלוחית וטעם.
באשר להצעתך בדבר השכחה מאורגנת. גם זה רעיון פוליטי. יתכן אפילו והוא רעיון טוב. צריך לבדוק אם עבד ואיך עבד. ההיסטוריה מלאה סיפורים של אויבים שהתחברו: צרפת אנגליה, אנגליה ספרד, ארה"ב אנגליה, גרמניה אוסטריה, ועוד ועוד. האם מנגנון ההשכחה היה זה שאתה מציע?
אני חולק על התפיסה שלך שהדרך לשלום עוברת דרך השכחה מאורגנת ואירגוני ידידות. לטענתי, וגם היא מן הסתם מעוגנת בשרשים פוליטיים, הדרך הטובה ביותר לקרב אויבים היא ע"י יצירת אינטרסים משותפים. אויב משותף או שיתוף מסחרי. ברגע שאלו מתגברים על רגשות ההוה יש מקום לפיוס.
היה נסיון מתמשך לבנות אינטרס כלכלי משותף, אפילו הנשיא פרס לפני שבוע חתם על עוד אחד. אך מתברר כי זה לא מספיק בעניין שלנו.
בינתיים, צריך להחליט מה עושים. האם להחליש את "האש הבוערת" אצלנו ע"י השכחה, וכך לתת לאויב את היתרון. או לשמור על "להבה של זכרון", וכך לעודד נוער וחיילים להלחם למען המדינה.
לדעתי, וגם היא פוליטית, כל עוד איננו רואים תזוזה משמעותית אצל האויבים, אל לנו לנטוש כלי נשק יעיל.