בנוסף, המיעוט בירדן הוכיח נכונות להפעיל אמצעים דראסטיים כדי להרגיע את הפלסטינים במצב
חירום (בשנים 1970 ו1971). המודיעין הפנימי הירדני הוא מהטובים בעולם, והוא לא בדיוק עדין
בפעולותיו...
שיטת הבחירות שם בנוייה כך שהאופוזיציה לעולם לא תקבל רוב, כי החלוקה למחוזות יצרה מצב שבו
רוב האנשים מצביעים למועמד העצמאי של החמולה, ולא למועמד של המפלגה, וכך יוצא שלמרות
שהסניף המקומי שלך האחים המסלמים הוא ללא ספק הכוח הפוליטי הפופולארי בירדן, הם לעולם
לא יצליחו להוות איום פוליטי.

בסוריה המיעוט שולט באמצעות פחד נטו. אסד האב בנה מערכת יציבה ואמינה שבמסגרתה
מחזיקים העלאוים בכל מוקדי הכוח, ומפקחים מקרוב על הסונים ועל הדרוזים. הנוצרים מעדיפים את
העלאוים (שהיותם ספק-מסלמים הפכה אותם לסובלניים בהרבה כלפי מיעוטים דתיים, בהשוואה
לסונים), וכך מצליח המשטר האסדי להחזיק מעמד כבר יותר ממחצית זמן קיומה של סוריה העצמאית (עד אסד התקיימה סוריה 25 שנה עם אינספור הפיכות - אך מאז 1970 יש שם משטר
יציב, שדיכא ביד ברזל כל התעוררות אופוזיציונית פנימית).

בעראק כך שלט המיעוט במשך יותר מ80 שנה. כעת המיעוט לא שולט שם,
רק בגלל הופעת כוח חיצוני שסילק אותו - אבל להביא ליציבות שם
זה עניין להרבה שנים (בסוריה לקח יותר מעשרים וחמש שנים עד שהתייצב שם השלטון).
כדי להגיע ליציבות שלטונות צריך להיות חסר רחמים - וצריך שלאף אחד חזק יותר ממך, לא אכפת
שאתה חסר רחמים. לשיעים בלבנון אין הפריווילגיה הזו (לנוצרים ולחרירי יש חברים טובים בחו"ל...),
והשיעים בעראק מאוד רחוקים מלהיות חזקים דיים בשביל לשלוט בערבים הסונים ובכורדים (הכוח
הכורדי כיום חזק יותר מהצבא העראקי החדש, וכורדיסטאן העראקית היא מדינה עצמאית מכל בחינה
פרט להכרה בינ"ל...).