לא היו בחירות ישירות. הצביעו עבור מפלגות - ואיש לא סימל את המערך יותר מאשר האיש שהוביל
אותם בשנים שקדמו לבחירות, והיה אמור להובילם גם לבחירות עצמן, לולא נאלץ לפרוש בנסיבות
מאוד לא מחמיאות. כמה שלא תנסה, אין דרך לקחת מרבין את הקרדיט על התבוסה ב77...

באשר להגדרה של רצח פוליטי: סמנטיקה לא תועיל כאן. רצח הוא רצח ומלחמה היא מלחמה. מחבל
שהלך ורצח פלסטיני או ישראלי לשם השגת היעד הקדוש של השמדת מדינת ישראל, אינו דומה
לחייל סורי שירה בחייל ישראלים במהלך חילופי אש בין שני כוחות לוחמים. העובדה שאותו מחבל
נשפט ע"י בית משפט ישראלי ונידון למאסר עולם נותנת לנו רמז שגם החוק בישראל לא רואה את
הדמיון בין חייל לבין רוצח פוליטי ערבי ("מחבל")...

לא ידעתי שעמיר יוצא לחופשות, חובה עליי להודות שחידשת לי - טוב, לא חידשת לי, שכן עמיר לא
ראה חופשה ולו לשנייה אחת. יגאל עמיר (וכל אסיר אחר במערכת הכליאה הישראלית) היה חותם
בשתי ידיים על התנאים שמקבל ברע'ותי, מסיבה טובה - מי שחצי מממשלת ישראל עולה אליו לרגל,
מוגדר כנראה שם למעלה בתור אתרוג-שב"סי שכזה, שיש לטפח ולפנק (בשעתו הועסקה קצינה
בדרגת סגן גונדר שתפקדה כמזכירה של הארכי-מרצח הזה).
כל זמן שברע'ותי מקבל את התנאים שהוא מקבל, אין טעם בכלל לעסוק חקיקה לענישה מיוחדת
ל"רוצחים פוליטיים". כל זמן שרוצח פוליטי יודע שלעולם לא ירצה את מלוא העונש שנגזר עליו, רק
בגלל שהוא ערבי, הרי שמיותר להצעי חוקים למניעת חנינות מרוצחים פוליטיים אחרים...

רוצחים ערביים לא יושבים את מלוא עונשם, כי רובם מקבלים קיצוב וחנינה במסגרת דיל או
במסגרת של מחווה (נתתי מספר דוגמאות שעלו על החמש שביקשת ואפילו לא זכיתי לאותו "כל
הכבוד המובטח...). עובדתית, מחבלים ל-א מקבלים מאסר עולם, ושחרורו של פסולת אנושית כמו
אבו סוכר, אחרי שריצה שנתיים וקצת על כל רצח שביצע, היא דוגמית קטנטנה לדרך הטיפול
ברצח פוליטי, כשהקרבנות אינם חשובים מספיק, שכן האמת היא אותה אמת: לא אופי הרצח
משנה, אלא זהות הרוצח והנרצח משנה. אין שיוויון ועכשיו מנסים להקצין עוד יותר את העדר
השיוויון. כל אזרח צריך להיות שווה לכל אזרח, בחייו ובמותו (כשאני מקבל עקרון של ענישה
מיוחדת לפוגעים במי שאמורים לטפל בעבריינות).