עודכן ב- 03:30 27/02/2005
איימו לפגוע בעתידי הפוליטי

יו"ר ועדת הכנסת לנכסי קורבנות השואה קולט אביטל ורואה החשבון יהודה ברלב מספרים על הלחצים הכבדים מאוד שהפעילו עליהם הבנקים

מאת יאיר שלג

הדו"ח של ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור נכסים של קורבנות השואה המצויים בבנקים בישראל פורסם לפני יותר מחודש, אבל שאלות רבות בנוגע אליו נותרו פתוחות. כך למשל מתברר שיש המערערים על הממצא המרכזי של הוועדה, שבבנקים בישראל יש חשבונות השייכים לקורבנות השואה. לפחות מצד בנק לאומי, שבו נמצאו לפי הדו"ח 180 חשבונות של קורבנות (יותר מכל בנק אחר), חוזרת ועולה הטענה ש"בבנק לא נמצאו שום חשבונות כאלה".

מנכ"לית הבנק, גליה מאור, אמרה לפני שבועיים בראיון ברדיו ש"אם יימצאו בבנק חשבונות מתקופת השואה, בוודאי שנשלם אותם עד הפרוטה האחרונה". אולי קיוותה שהציבור, שאינו בקי בפרטים, יקבל את הרושם שהוועדה רק קבעה כללי תשלום למקרה שיימצאו חשבונות, זאת בשעה שרואה החשבון יהודה ברלב (הנחשב למומחה הבולט בישראל לביקורת חשבונאית בעלת אופי חקירתי), מצא כאמור 180 חשבונות כאלה.

יתר על כן: בהודעותיו מיד לאחר פרסום הדו"ח קבע הבנק, כי הוועדה עצמה אישרה את טענתו ומצאה שאין בבנק חשבונות כאלה. אלא שזו לא המציאות, והטענה של הבנק גרמה לברלב להפר את שתיקתו ולחזור, בראיון ראשון לתקשורת מאז פרסום הדו"ח, על קביעתו החד-משמעית כי "בבדיקה נמצאו 180 חשבונות שלגביהם אין ספק כי הם שייכים לקורבנות שואה". מנגד מציין יונה פוגל, המשנה למנכ"לית בנק לאומי, כי בדו"ח עצמו מצויים שני ניסוחים שונים לגבי החשבונות הללו: בעמוד 68 הם אכן מוגדרים חד-משמעית כ"שייכים או קשורים לקורבנות שואה", ואילו בעמוד 91 הם מתוארים כחשבונות ש"יש סבירות כי הם עשויים להיות חשבונותיהם של קורבנות שואה". פוגל רואה בכך הוכחה לכך שהבודקים לא היו לגמרי בטוחים בנוגע לטיבם של החשבונות (ברלב אומר בתגובה כי "אכן נפלה טעות מצערת בניסוחים לא זהים, אבל אין בכך כדי לשנות את קביעתנו הברורה שהחשבונות שייכים לקורבנות").

לטענת פוגל, ההצלבה המדגמית שעשו הבודקים בין חלק מהחשבונות לבין רשימת קורבנות השואה המצויה ב"יד ושם" (הצלבה שהוכיחה, לפי דו"ח הבדיקה, כי אכן מדובר בקורבנות) אינה רצינית: "ברור שבהצלבת שמות יהודיים נפוצים תתקבל התאמה. אבל מי אמר שמשה כהן בעל החשבון הוא אכן משה כהן שנספה בשואה? באותה מידה יכלו להצליב עם ספר הטלפונים ולקבל התאמה".

שכנועים ואיומים

טענות מהסוג הזה מרתיחות את יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל (עבודה): "הרי בנק לאומי קיים איתנו שבע ישיבות רק על 180 השמות האלה. כל הטענות שלהם כבר הועלו ונבדקו. כל תיק נבדק באופן פרטני, וההצלבות שעשינו לא כללו רק שמות אלא פרטים מזהים נוספים. נציגי הבנק חתמו על כל תיק שהוחלט עליו ונציג איגוד הבנקים חתום על כל מסקנות הוועדה, למעט בנושא השערוך (שיטת קביעת הריבית וההצמדה שתשולם ליורשי החשבונות, י"ש). אז אחרי כל זה מנסים להטעות את הציבור ולערער על המסקנות?"

חשוב להבהיר: באופן מעשי, לא מדובר בסכומים גדולים. לפי שיטת השיערוך אחת, הנמוכה, כל 180 החשבונות שווים כיום כ-350 אלף שקלים. על פי השיטה האחרת, הבנק יצטרך לשלם כמיליון שקלים, וגם זה בתנאי שכל יורשי הקורבנות ידרשו את כספם (תסריט שאינו סביר). בכל מקרה, אין מדובר בסכום שימוטט את בנק לאומי. אבל מדובר בעיקרון: הבנקים בישראל, ובמיוחד לאומי, לא רוצים שברקורד הציבורי וההיסטורי שלהם יירשם שהם החזיקו במשך עשרות שנים בחשבונות של קורבנות שואה.

ואמנם, פוגל מבהיר שמבחינתו "זו לא ועדה לאיתור חשבונות קורבנות המצויים בבנקים, אלא ועדה לשערוך מחודש של חובות המדינה והבנקים בגין החזרים לא ריאליים שניתנו בעבר ליורשים". יש מידה רבה של צדק בתיאור הזה: בניגוד לבנקים השוויציים, שהמשיכו להחזיק כל השנים בכספי הקורבנות ואף למנוע גישה מהיורשים, הרוב המוחלט של החשבונות בבנקים בישראל הועבר לאפוטרופוס הכללי, שהחזיר חלק גדול מהכספים ליורשים, אם כי ללא ריבית והצמדה ריאליים.

מה שמקומם את אביטל וברלב הוא הניסיון של הבנקים ללחוץ על הוועדה ולהכתיב את מסקנותיה. אביטל, למשל, אומרת ש"בשנה וחצי האחרונות היו המון ניסיונות 'לדבר על לבי', שלא ייתכן שכך וכך ייכתב על הבנקים. היו גם איומים לפגוע בעתידי הפוליטי, איומים שדווקא עודדו אותי להיות הרבה יותר נחרצת". עם זאת, היא אינה מוכנה לפרט את זהות המאיימים ותוכן האיומים, "מכיוון שזה מאחורינו, והעיקר שהדו"ח פורסם כמו שצריך, ומכאן והלאה צריך לחשוב רק על יישומו".

ל"הארץ" הגיע נוסח של מכתב שכתבה אביטל לגליה מאור בספטמבר 2003, ובו היא מתלוננת על איומים שהופנו כלפי רואה החשבון ברלב. במכתבה מציינת אביטל מכתבים ששלח לברלב עורך דינו של הבנק, רם כספי, שבהם הזהיר אותו כי יהיה אחראי אישית לתוצאות בדיקתו: "הבנק רואה במשרדכם אחראי להצגת הדברים כהווייתם בפני ועדת החקירה... על שכמם של רואי החשבון עורכי הדו"ח מוטלת אחריות רבה לכל ההשלכות אשר ינבעו מעצם עריכת ופרסום הדו"ח" - רמז ברור למדי לתביעת נזיקין אישית שעלולה להיות מוגשת נגד רואי החשבון. כספי גם לא היסס להזהיר באחד הדיונים את חברי הוועדה מפני משמעותה של קביעה אפשרית שהבנקים בישראל החזיקו כספי קורבנות: "חס ושלום שיהיו ממצאים שהפרשנות שלהם תהיה שבנקים ישראלים שמרו תחת ידם כספים של נספי שואה. לא יקום ולא יהיה", קבע.

עורך דינו של בנק המזרחי, שר האוצר לשעבר יעקב נאמן, אף הזהיר במפורש את משרד רואי החשבון שבדק את הבנק, כי "הבנק יראה כל מי שמעורב ושותף בדו"ח שאיננו אמת או שגוי, כאחראי לכל נזק, הפסד, הוצאה ופגיעה במוניטין". מנכ"ל בנק מרכנתיל (הבנק הקטן ביותר בין הנבדקים), שלום הוכמן, כתב לאביטל כי "אני שומר לעצמי את הזכות להיפרע מרואי החשבון".

פוגל לא רואה בפנייה של כספי לברלב לחץ לא-לגיטימי: "כספי ביקש להזכיר לרואי החשבון את אחריותם לבדיקה לפי כללי האתיקה של לשכת רואי החשבון. גם דבריו בוועדה אינם ניסיון להכתיב את המסקנות, אלא אמירה פשוטה שאם חלילה ייקבע שבנקים בישראל הסתירו חשבונות של קורבנות שואה, זה יהיה רע מאוד לבנקים ולמדינה".

הערה במחלוקת

בהקשר הזה יש לראות את מה שתואר כבר כניסיון זיוף של דו"ח הוועדה. ברלב מספר ש"כמה ימים לפני פרסום הדו"ח, פנתה אלי קולט ואמרה לי שהיא לא שקטה, ומבקשת שאבדוק שוב את הנוסח. רק בבדיקה מאוד מדוקדקת מצאתי שאכן היה שינוי משמעותי לעומת הדו"ח שכתבנו: בהערת כוכבית לאותם 180 חשבונות נכתב שמדובר בחשבונות השייכים לאזרחים בריטים ולכן לא בהכרח שייכים לקורבנות שואה, בשעה שבמקור נאמר שהבדיקה שלנו הוכיחה שמדובר בקורבנות".

בשיחה עם אחד מחברי הוועדה המייעצת של הוועדה (ועדת אנשי מקצוע בתחום הכלכלה והבנקאות, בראשות עורך הדין צבי ברק, שפעלה לצד חברי הכנסת והיתה אחראית לקשר השוטף עם הבודקים והבנקים) מתברר כי הוא אכן סבור שהחשבונות אינם של קורבנות שואה. מתברר שהוועדה המייעצת היא זו שכתבה הלכה למעשה את הדו"ח, הח"כים רק חתמו עליה, למעט שתי הצהרות של אי-הסכמה.

כשברק נשאל אם הוועדה שבראשה עמד היא שהכניסה את השינוי הוא אמר כי "כל הערות השוליים שהוכנסו לדו"ח נעשו על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת, ולא על ידי הוועדה שלנו". היועצת המשפטית של הכנסת, אנה שניידר, אכן אישרה שמשרדה הכניס את ההערה, "מכיוון שלא היינו לגמרי בטוחים שהם שייכים לקורבנות", אבל הבהירה שההערה, כמו כל הדו"ח, אושרה בידי הוועדה המייעצת, ולכן האחריות הכוללת נופלת עליה.

אביטל בכל אופן מתלוננת על השינוי שנעשה ואומרת כי "היתה לנו החלטה שלא מצנזרים את נתוני הבדיקה של רואי החשבון". השינוי שהוכנס באישור הוועדה המייעצת אכן בעייתי במאוד וזאת משום שכלל לא טרחה להבהיר שמסקנתה שונה מזו שאליה הגיע הבודק הישיר של הבנק.

לאחר שברלב גילה את השינוי בנוסח ההערה, הוא החזיר את הנוסח המקורי ואף הדגיש כי בבדיקה מדגמית של חלק מ-180 החשבונות מול רשימת הקורבנות של "יד ושם" נמצאה התאמה. אביטל אומרת שלא טרחה להמשיך לטפל בנושא "כי העיקר שהדו"ח יצא כמו שצריך" (ואולי גם כדי שלא יועלו נגדה טענות על הפקדת הכתיבה בידי הוועדה המייעצת).

נגד ברק הועלו לאורך כל הדרך טענות לניגוד אינטרסים בהיותו אחד מבעליה של חברת "הירשזון-ברק השקעות" (בשותפות עם עופר הירשזון, בנו של יו"ר ועדת הכספים לשעבר אברהם הירשזון), החייבת לבנקים, לפי פרסומים בעיתונות, עשרות מיליוני שקלים, מתוכם 22 מיליון שקל לבנק לאומי. לדברי ברק, "אני שותף בחברה שיש לה מערכת עסקית עם בנק הפועלים. אני לא דירקטור בחברה, אני לא חתום על ערבות אישית לאף אחד מהבנקים ובחמש השנים האחרונות לא נכנסתי לאף בנק בישראל בשום עניין עסקי הקשור לחברות שאני שותף בהן. לכן אני לא רואה כל סתירה בין ההשקעות שעשיתי בשנים האחרונות לעובדה שהתמניתי לפני חמש שנים ליו"ר הוועדה המייעצת".



הוויכוח על הנדל"ן עוד לא החל



לכאורה, נראה שהדרך ליישומו של דו"ח הוועדה הפרלמנטרית לאיתור נכסי קורבנות השואה - סלולה: שר האוצר נתניהו הסיר את התנגדותו הראשונית, והצעת חוק בעניין זה עברה בשבוע שעבר בקריאה ראשונה בכנסת. אבל העוקץ טמון כרגיל בפרטים הקטנים. בשבוע שעבר קבע נתניהו, כי סוגיית השערוך (כלומר, שיעורי ההצמדה והריבית), שהיא בעלת המשמעות הכספית המעשית של הדו"ח, תיבחן מחדש בוועדה נוספת, בראשות נציג בנק ישראל - וזאת אף שוועדת הח"כים והוועדה המקצועית המייעצת כבר קבעו כללי שערוך: הצמדה מ-1939 ו-4% ריבית לשנה לנכסים שלהם יהיו יורשים, והצמדה מ-1948 ו-3% ריבית לשנה לנכסים שיישארו ללא יורשים.

האינטרס של המדינה לצמצם ככל האפשר את רמת השערוך רב יותר אפילו מזה של הבנקים, שכן עיקר החוב הוא של המדינה, ובהחלט ייתכן שהוועדה החדשה תחליט לצמצם את השערוך אפילו בהשוואה לנוסחה הנמוכה, שלה כבר הסכימו הבנקים. וכך, הבנקים רק צריכים להיצמד לעמדת האוצר בעניין זה כדי להרוויח.

גדעון שור, ראש מערך קשרי חוץ בבנק לאומי, לא מהסס להזכיר לאוצר, שכדאי למדינה לצמצם את חבותה ככל האפשר, שכן "כל שערוך שייקבע בעניין זה עלול לשמש תקדים לתביעות פיצויים עתידיות של הפליטים הפלשתינאים, שלא לדבר על תביעות מכל הישראלים שהיו להם בעבר נכסים בידי האפוטרופוס". גם פוגל מעלה את החשש מ"תביעות דומות של פליטים פלשתינאים".

החשש מתקדים שישמש גם תביעות פלשתיניות עלה בדיוני משרדי הממשלה השונים בנושא. ועם זאת, ממשרד המשפטים נמסר כי המשרד אינו חושש, וזאת מכיוון ש"החוק שנוסח מאוד ברור והוא מתייחס רק לנכסים של קורבנות השואה. הוא נוסח באופן שלא ניתן יהיה להקיש ממנו לשום נושא אחר".

חשוב להוסיף כי אחרי חמש שנות עבודה הוועדה מימשה רק מחצית מהמנדט שנטלה לעצמה: היא טיפלה בחשבונות הבנקים, אבל לא בנכסי הנדל"ן (שם מצויים סכומים גדולים בהרבה). אביטל משוכנעת שהוועדה תשלים את עבודתה: "יו"ר הכנסת אמנם פועל לביטול כל ועדות החקירה הפרלמנטריות, אבל אנחנו הפכנו את הוועדה שלנו לוועדת משנה לוועדת הקליטה והתפוצות".

במשרד המשפטים אומרים שדאגו להבטיח תקציב "צבוע" (כלומר, כזה שלא ניתן יהיה להשתמש בו במסגרת התקציב הכללי של הכנסת) להמשך עבודת הוועדה. אבל אחרי כל המאבקים והמשברים שליוו את הוועדה בחלק "הקל" של עבודתה, ספק אם היא תוכל להשלים את עבודתה בחלק הקשה יותר.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]
סגור חלוןvar pCid="uk_haaretzx_0";var w0=1;var refR=escape(document.referrer);if (refR.length>=252) refR=refR.substring(0,252)+"...";var w0=0;if(w0){ document.write('
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://server-uk.imrworldwide.com/cgi-bin/count?ref='+refR+'&cid='+pCid+']
');}document.write("");
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://server-uk.imrworldwide.com/cgi-bin/count?cid=uk_haaretzx_0]