על פרשת דרכים אני יושב
מחכה שהבלון יתפוצץ כבר
הנפש מתייסרת והגוף מתמלא כאב
בכל רגע שיש אני חושב
אלייך מתגעגע
באפי עולים ניחוחות של בית
כ"כ קשה לא להיות בו ואיתך הלילה
חושב איך אני מתחבק איתך
ומדמיין כי לשנינו הגיעה הנחת
המוצב קודר ובקירותיו עליי הוא סוגר
הדמעות לא מפסיקות ורק זולגות
והנה מגיע עוד רגע
גאוות יחידה שמתנפצת לרסיסים
ומה שנשאר זה רק איזה זיק פנימי
לטפי את ראשי כאדם הזקוק לזה
עוד טיפת אהבה שעושה אותי שמח
למוצב אני חוזר ושוב פעם הכל קודר
מרגיש רע כאילו שום דבר לא באמת השתנה
נמאס לי מדיבורים בואי נשתוק
נהיה רק אוהבים
נסתכל על השמש והיא תשקע והים לפתע סוער
מגיעים לחדר ומעלייך אני גוהר
השורות והמשכב נחתמים בנשיקה
שמוציאה ממני את כל הרע
ואת נאנחת אנחה של סוף
הסוף הזה מוציא ממני וממך את כל הטוב.

פרי עטי האחרון...
תהנו תשאבו כמה שיותר

"בגבורה ובענוווה"