תעסוקות תמיד היו ואכלו את כל הימ"מים שנועדו לאימונים.

מודל ברוורמן משנת 2005, דיבר על יעוד לחירום בלבד. צה"ל קיבל אותו והיה אמור להיערך עד 2008. ב- 2006, המלחמה חשפה את רמת הכשירות הנמוכה של מרבית יחידות מילואים.

כחלק מה"לקחים", מצאו חכמי הדור שהצבא צריך גם להתאמן. בצה"ל לא חשבו כנראה ב- 2005 שיצטרכו אי פעם לאמן את היחידות הסדירות ומילואים ורק המלחמה לימדה אותם זאת. ולכן, ניצלו את ה"הארה", כדי לסגת מהמודל הקודם והביאו את המודל הישן והטוב (בימי שלום), של המשך התעסוקות, באריזה של "מהפיכה".

בשנת 2007 ולאור הביקורת, הושקע תקציב באימוני יחידות (וגם על איכותם אתם יודעים כאן שיש הרבה מה להגיד, אבל זה כבר נושא אחר). לאט, לאט, צה"ל ומשרד הביטחון יירגעו מהביקורת, וינוגרד יהיה מאחורינו וכמו תמיד, דרך החור של הגרוש תהיה זליגה חזרה לחסוך על חשבון הכשירות. התנועה הזו היא פנדולרית, כפי שכתבת.

לכן, הדרך היחידה להבטיח שאין מצב שיחידת מילואים לא עוסקת בשיפור כשירות מתמיד היא ע"י עיגון בחוק על יעוד מערך המילואים לחירום, קביעת מינימום ימי אימונים בשנה, תקציב קשיח לנושא ומציאת חלופות לתעסוקות המבצעיות שאינן תורמות לכשירות (אפילו בדו"ח ועדת חו"ב מצוין זאת).

תעסוקות מהסוג הזה הן רק פקק המצביע על תכנון וניהול כ"א חובבני של צה"ל ואין בהן שום תרומה לכשירות (למעט מקרים מסוימים) ולגבי שמירה על הלכידות והגיבוש (טענה מושמעת כסיבה להמשך המצב הקיים), תרשו לי לגחך. שבועיים בשנה אימון ישיג גם את זה + כשירות גבוהה.
הקמת פלוגות קבע קצר, יחידות בט"ש, מג"ב (או איך שלא יקראו לזה) יפנו את צבא המילואים ליעודו - הכנה לחירום וגם יתנו מענה מקצועי יותר בבט"ש (הכרת השטח, קביעות, ציוד וכו')

בכל אופן, הסיפור שחשפנו מראה בקטן, כיצד מתקבלות ההחלטות וכיצד הגורמים השונים מנהלים את העניינים בגדול - בשטחיות, ספינים וללא תאום. באותה צורה ניהלו את המלחמה ומנהלים את שאר הנושאים במדינתנו. התוצאות מדברות בעד עצמן, בכל תחום (לא רק הצבאי).

שבת שלום לכולם,

עלה