היידיש בעבורי היא ה'אין' השחור והגדול בהיסטוריה ובתרבות שלי. כישרון לשפות אין לי אבל המנגינות הללו חודרות לליבי. רגעים לכאורה משמימים בהם מישהו משוחח ברדיו אודות איציק מאנגר מרתקים אותי ומזכירים לי שפעם היו עיתונים, ושירים, וספרים, שלטי חנויות ופתקים של תלמידים בבי"ס וכולם ביידיש וכולם עלו השמימה ואינם עוד.

לפני עשרים וקצת שנים נרשמתי במסגרת קורס הרשות היחיד שהיה לי ללימודי יידיש למתחילים - אשר בוטל בהעדר מספיק משתתפים. היידיש מתה.
היום אני רואה בכל יום ילדים חרדים והוריהם משוחחים ביידיש, פוגש מעת לעת עולה קשיש מרוסיה המדבר עם הסובבים ביידיש ולאחרונה מצאתי ביוטיוב כי מספר אומנים שנעלמו לי בשנות השבעים - שרים חיים ופעילים ביידיש. ולמרות שאיני מבין מילה - ליבי שמח.