ושוב, אורי, תודה על תגובה מפורטת ומנומקת היטב.

כמובן, חובה לי נעימה להתווכח איתך (לפחות עד שתזרוק אותי מהפורום).

אכן התפלאתי כשבניתוח המקורי כשהעלת את עניין הליברליות (יחסית, מאוד יחסית) של מקיין לא ציינת שרומני גם הוא רחוק מאד מצד ימין של המפלגה. אכן מאסצ'וסתס אחת מהמדינות הליברליות ביותר בארה”ב (למרות חוק הלובסטרים) ורומני עובד קשה להמציא את עצמו מחדש. (ושוב, ג'וליאנו הבלתי נמנע שסבל מאותה הבעיה אבל התאים את עצמו למפלגה רק בחצי לב, כנראה תרומה נוספת לכשלונו). אז פה אנחנו מסכימים.

יש לי מחלוקת רצינית איתך בנוגע להשפעת הצבע של אובאמה והאמונות של רומני על סיכוייהם בבחירות. לעניות דעתי אורי אתה לא נותן לחברה האמריקאית העכשוית את הקרדיט המגיע לה. אמריקה עשתה דרך רבה מימיי המאבקים לביטול ההפרדה בשנות השישים והשבעים. למעשה אמריקה הגיעה לדרגת ביטחון כזו שממשל בוש אפילו העז להציע את ביטול האינתגרציה בבתי הספר וההעדפה המתקנת באוניברסיטאות. יש המפרשים צעדים אלה כנסיגה מהשגי התנועה לזכויות האזרח אולם לדעתי הדבר דווקא מצביע על השתרשות עקרונות השוויון כה עמוק שניתן להקל בכמה מהצעדים המתקנים שננקתו בעבר. אל תבין לא נכון את כוונתי, זה לא שאין גזענות בארה”ב, כמו בכל מקום אחר. תמיד יהיו כמה אידיוטים שיחשבו שמוצא אתני כזה או אחר מעניק או מנשל אדם מזכויות בסיס. השאלה היא עד כמה נפוצים ומשפיעים האדיוטים הללו. ההתרשמות שלי היא שארה”ב כיום הרבה פחות גיזענית מאירופה (ולמרבה הצער גם מישראל) ויעידו על כך ההבדלים ביחס הן ליהודים והן למוסלמים משני צידי האטלנטי. סבורתני שהרעיון (במובן Notion) של נשיא שחור, או יהודי, או נשיאה אינו מופרך יותר (אהה, ועכשיו נראה אם נוכל למצוא נשיאה שחורה, יהודיה ואולי גם לסבית).

החלוקה שלך של המפלגה הרפובליקנית לגטימית. מקיין למשל הוא במובהק איש הימין הביטחוני וככזה נהנה מקולות אנשי הכוחות המזוינים, מה שמעניק לו יתרון מסוים במדינות בהן בסיסי צבא גדולים. עם זאת לימין הכלכלי אין כיום בארה”ב אופוזיציה רצינית מחוץ לאקדמיה. קלינטון (ביל) יכול בקלות להשתלב בימין הכלכלי ולמעשה ירגיש שם יותר בנוח מג'וניור הבזבזן. הנקודה שלי היא שיש יותר מדרך אחת לבצע חלוקות כאלה ואף אחת מהן אינו חקוקה באבן. עדיין אעמוד על דעתי שהחלוקה של המפלגה הרפובליקנית לימין ישן ולימין חדש לגיטימית ושהקונפליקט בין שני הצדדים שריר וקיים. למעשה אטען אפילו יותר מזה. יש יותר אנשי ימין ישן מז החדש, רק שאנשי הימין הישן רעשנים פחות ובמילים אחרות הם הרוב הדומם. בין אם צדקתי לבין אם לא ברור שמאז ימי הנשיא ריגן התחזק הימין החדש מאד ובימי ג'וניור הגיע לשיאו בעוד קול הימין הישן כמעט ונעלם. לדעתי הם עוד יחזרו.

אתה אומר שהמוסלמים הצביעו לדמוקרטים ביחס של 9 ל 1. זהו יחס דומה ליחס ההצבעה של השחורים ובהקשר של הבחירות האחרונות הוא גם הגיוני בהתחשב בתמיכתו האיתנה של הממשל הנוכחי בישראל, במדיניותו התקיפה כנגד הטרור האיסלאמי ובעיקר בקיומן של שתי מלחמות במדינות איסלמיות. עם זאת בבחירות של שנת 2000 תמכה הקהילה המוסלמית המאורגנת (Endorsement) במועמד המפלגה הרפובליקנית.

הערת אגב היא שגם בישראל חששו רבים מבוש והעדיפו את אל גור בשל היחסים המתוחים עם ממשל בוש האב. אכן נשתנו הנסיבות.

בנוגע לקהילה ההיספאנית היתה כתיבתי מרושלת. נכון הוא שמספרית רוב הקהיליה ההיספאנית, כמו מיעוטים אחרים מצביעה לדמוקרטים. אם זאת זה מספר שנים שניכרת מגמת שינוי משמעותית בקהילה וזאת בניגוד מוחלט לקהילה האפרו אמריקאית ובניגוד מעט פחות מוחלט ליהודים (שאומנם אחוז גדול יחסית מהם הצביע ב2004 לרפובליקאים ועדיין, יחסית למאמצים ולנטיות של הממשל היתה זו אכזבה לפילים).

כשמדובר במדיניות ההגירה יש להיספאנים אינטרס לתמוך דווקא בדמוקרטים. האבחנה לפיה כביכול הדמוקרטים הם פרו הגירה והרפובליקנים נגד מאד לא מדויקת. האיגודים המקצועיים למשל, מעוז דמוקרטי ותיק, לא אוהבים הגירה כי זו יוצרת תחרות על מקומות העבודה ומורידה משכורות. בדיוק מאותה הסיבה תומכים המעסיקים, קבוצה שבעיקרה רפובליקנית, בהגירה.

מדויק יותר יהיה לומר שלשתי המפלגות העדפות שונות בנוגע למדיניות ההגירה במובן של את מי נקבל ואת מי לא כל כך. מערכת ההגירה האמריקאית כרגע (ובמשך שנים רבות) מכויילת לכוון של העדפת קשרי משפחה של פני כישורים אישיים (השכלה, נסיון מקצועי, שליטה בשפה וכו'). זו ההעדפה של הדמוקרטים וגם של ההיספאנים. הרפובליקאים עם ראש העסקים שלהם היו רוצים לראות את מערכת ההגירה מבוססת יותר על יכולת המהגרים להשתלב כלכלית ולקדם את המדינה. כמעט כל מדינה שהיא יעד הגירה מועדף (מערב אירופה, קנדה) נוקטת במדיניות של העדפת מהגרים על בסיס כישורים (גם לדעתי זו מדיניות הגיונית יותר למרות שבד”כ איני בצד הרפובליקני) ושוב ארה”ב מוצאת עצמה כחריג.

הילארי כשלה בתחום הבריאות בגלל לחצים פוליטיים שנבעו הן מחוסר ניסיונה והן מהנטיה הפוליטית לתקוע מקלות בגלגלי היריב. כמעט 15 שנים חלפו והמצב החמיר מאד. להילארי יש את הקרדיט של מי שלפחות ניסתה נסיון רציני וזה יותר מרוב המתחרים שלה. ברור גם שהעניין חשוב לה. לדעתי יש לה יתרון קטן בנושא החשוב הזה. זה לא יכריע את הבחירות אבל זה כן שווה כמה קולות (והשאלה היא רק כמה?).

וכמובן קולטר.
ברור שאף אחד לא מצפה ללגיונות של מעריצי קולטר שיצביעו לדמוקרטים. ספק כמה אנשים לוקחים את ”איומה” להצביע לקלינטון ברצינות (אלא עם יש פה עניין עם הכרטיס הפמינסטי. האם קולטר מחזיקה בעמדות אידאולוגיות פמינסטיות? מעולם לא באמת עקבתי אחר ”משנתה” ). מכל מקום בריא יותר לקחת אותה עם יותר מקמצוץ של מלח.

הועיל וזה אשכול על מקיין אסיים בכמה מילות הערצה לאיש הקשוח והעקשן הזה. גם בימים השחורים ביותר של המלחמה בעירק הוא לא נסוג ולו סנטימטר מתמיכתו במלחמה (לדעתי אגב המלחמה היתה שגויה) וכשזה נראה כהתאבדות פוליטית הוא עדיין תמך במשלוח כוחות נוספים לעירק (ולדעתי פה הוא דווקה צדק מאד). אולי תאשים אותי בתמימות (אתה לא תהיה הראשון אם תעשה כן) אבל לדעתי עמדת מקיין לא נבעה מאיזה שהוא שיקול פוליטי מתוחכם אלא מאמונתו בצדקתו ומחוסר הנכונות שלו להתגמש על הדברים שהוא מאמין בהם לטובת פופוליזם והגדלת סיכויו במערכת הפוליטית. בלי שום קשר לנטיותי הפוליטיות האישיות רק העמדה (המוטעת ביסודה שלו לדעתי) העקשנית הזו בענין המלחמה כבר הופכת אותו למועמד ראוי לנשיאות יותר ממועמדים אחרים.