הומור במצבים האלו זה הקטע הכי רגיש, במיחוחד אחרי חצי שנה שהיא לקחת את עצמה בידיים והחליטה לדבר איתך.
זה הולך לשני מקומות:
צוחק עליי,
צוחק איתי.
ברור שאתה צוחק איתה,
אבל אנשים במצב רגיש לא מביניעם את זה ככה, הם מרגישים נחותים וכל נמלה הכי קטנה מעליהם...
תסביר לה שבתור ידידה ממש טובה שלך, ואחת שאפילו רוצה מעבר,היא אמורה לדעת שהדרך התמודדות שלך עם כל דבר זה הומור,
ואתה מצטער שזה ככה.
אבל ככה אתה מתמודד עם דברים, ושלא התכוונת לפגוע,
ושזה קצת מפריע לך שבכל מילה שנאמרת היא נפגעת ונעלבת, אתה מבין שזה בא ממקום של אכפתיות ורגישות,
אך לדעתי אתה חייב להסביר לה מה כוונותיך מהקשר הזה,
ושהיא חייבת למתן את הרגשות שלה...
ולהוריד במינון הרגישות.
כי אתה לא מתכוון לפגוע בה...אחרי הכל- היא ידידה שלך,
ואתה אוהב אותך!!

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."