בס"ד

פרשת משפטים

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כ"א, א') פרשתינו גדושה במצוות בעיקר במצוות שבין אדם לחבירו, משפטים ודינים השייכים לעבד עברי, דיני שומרים- שומר שכר, שומר חינם וכו'. גם בני נח מצווים בדינים וזו אחת משבע מצוות בני נח.

השאלה באיזה דינים חייבים בני נח שנויה במחלוקת ראשונים. יש דעה שאומרת שבני נח חייבים באותם דינים כמונו: דיני שומרים, דיני גנב וכו'. אבל יש דעה האומרת שבני נח חייבים לפסוק לעצמם דינים משלהם. לפי זה לא לכל האומות חייב להיות משפט אחיד ושווה. הממשלה האנגלית תחליט על הדינים על פיהם יתנהלו בתי המשפט שלהם, הממשלה הצרפתית תקבע איזה דינים יהיו בתוקף בצרפת וכו'. העיקר שכל אומה תשליט בתוכה סדר, שלא יגיעו למצב של: "אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (שופטים י"ז, ו') אלא שחיי האזרחים יתנהלו על פי משפט מוגדר מראש.

יתכן שיהיו שינויים בפסקי הדין של מדינות שונות אבל לאחר שכל מדינה חוקקה לעצמה חוקי סדר ומשמעת, החוקים מחייבים את כל תושביה ובן נח העובר על הסדר הזה חייב מיתה. כך מסביר הרב נבנצל שליט"א.

לא כך פני הדברים בבני ישראל- אנו חייבים לנהוג דווקא על פי המשפט האלוקי: גנב משלם כפל, ואם מכר או טבח ארבעה וחמישה, שומר חינם נשבע ונפטר, וכו', אבל אסור לנו להמציא דינים על פי השכל האנושי.

אומנם בית דין מכים ועונשים שלא מן התורה. אם בית הדין מבחין בפרצה מסוימת, למשל שיש הרבה גנבים, יכולים לתקן תקנה שגנב ישלם פי עשר או אפילו להכניס אותו לבית הסוהר וכד'. כשיש מלך בישראל גם הוא רשאי לתקן תקנות הנוגעות לענייני המדינה. אבל מה שמותר לעשות לבית הדין ולמלך אלו תקנות כדי לחזק את הדת האלוקית, כדי לחזק את התורה, דהיינו: היות והתורה אמרה שאסור לגנוב אם בית הדין רואים שיש הרבה גנבים מתקנים תקנה כדי לחזק את ההלכה ולא ח"ו כדי לשנות דבר הכתוב בתורה. "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" ולא משפטים אחרים, אלא שהתורה מסרה לחכמים את הכוח לתקן תקנות על מנת לחזק את השמירה של המשפטים האלה.

למשל: הלל הזקן תיקן פרוזבול. התורה אמרה: "וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ" (דברים ט"ו, ב') המלווה את רעהו, כשעוברת שנת השמיטה אסור למלווה לתבוע את החוב בחזרה.

שמיטת כספים נוהגת מן התורה רק כשהיובל נוהג, אבל מדברי סופרים נוהגת גם בזמן הזה ובכל מקום, כדי שלא תשתכח תורת שמיטת כספים מישראל. אם המלווה כותב פרוזבול אין השביעית משמטת את חובותיו, הפרוזבול הוא שטר שכותב המלווה בו הוא מוסר לבית דין את הזכות לגבות את כל חובותיו. הגמרא (גיטין לו.) שואלת: איך תיקן הלל תקנה נגד דין תורה? התורה אמרה "תשמט ידך" והוא אומר "לא תשמט"?

מתרצת הגמרא שהפרוזבול תקף בזמן הזה מפני שלדעת רבי שמיטת כספים היא מדברי סופרים, הואיל ולא נוהג יובל כאמור לעיל. עקב כך, היות וראה הלל שהעם נמנעים מלהלוות כספים לקראת השמיטה, ועוברים על לאו מפורש: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא" (דברים ט"ו, ט') קם ותיקן תקנה על מנת לחזק את דבר התורה.

היום יש אנשים שלא הבינו נכון תקנה זו ואמרו: אם חז"ל מצאו דרכים להתגבר על השמיטה שיתגברו גם על דברים אחרים. אבל טעות היא בידם, חז"ל לא באו לעקוף את השמיטה אלא לחזק את מצוות התורה.

דוגמא נוספת: "היתר עסקה". כל הבנקים היהודים עובדים על פי היתר עסקה. שואל הרב: מה פירוש הדבר? חז"ל התירו איסור ריבית? הרי ריבית אסורה מדאורייתא!! אומר הרב, ח"ו. מטרת "היתר העסקה" אינה התרת איסור דאורייתא. התורה אסרה לנו לקחת תוספת כסף עבור הלוואה. כשראובן מלווה לשמעון כסף האחריות על הכסף מוטלת על שמעון, אם ייגנב או ילך לאיבוד שמעון יצטרך לשלם לראובן את הסכום שלווה ממנו, ואם יוסיף שמעון סכום נוסף הרי זו הריבית שהתורה אסרה. באו חכמים ואמרו: כשאתה בא להלוואת סכום כסף, חצי מהסכום יהיה באחריות הלווה וחצי יהיה פיקדון באחריותך.

יסוד ה"היתר עסקה" אם כן הוא שחצי מהסכום הוא פיקדון. התורה אסרה לקחת ריבית על מילווה ולא על פיקדון. כמובן שישנם הרבה פרטים חשובים בנושא, ולא זה המקום לפרטם, אבל העיקרון הוא שחז"ל לא באו להפקיע ח"ו מצווה או איסור מהתורה אלא שמצאו עצות איך אדם לא ילווה כסף באופן שייכשל ח"ו באיסור ריבית.

יש כוח בחז"ל להפקיע קידושין, שהרי כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש. ולמרות זאת חז"ל לא השתמשו בכוח זה אלא רק במקרים מסוימים. אם למשל אדם קידש אישה האסורה עליו באיסור לאו (כגון כהן שקידש גרושה) למרות שהוא עבר עבירה חמורה חז"ל לא יפקיעו קידושין אלו. ולמה? כי חז"ל לא באו לעשות ההפך ממה שכתוב בתורה ואם מן התורה הקידושין תופסים בחייביי לאוין גם חז"ל מסכימים לזה. היום נוצר מצב שאנשים חושבים שאפשר לעשות כאוות נפשם בנוגע להלכה. הרב סיפר על בית דין באמריקה (לא רפורמים ולא קונסרבטיבים אלא אורתודוקסים) שהחליטו על דרך חדשה לעקור קידושין: אישה שבעלה נעדר הרבה זמן הם שואלים אותה: אם היית יודעת שבעלך ייעדר היית מסכימה להתקדש? היא אומרת: וודאי שלא, היא לא רוצה להיות עגונה הרבה זמן. ועל פי זה מבטלים הקידושין למפרע. הם מתירים אשת איש ללא גט מבעלה וללא עדים שבעלה נפטר. זו שערורייה אמיתית! וכי בימי התנאים והאמוראים לא היו עגונות? ולמרות זאת הם לא המציאו דברים כאלה. נדר אפשר להתיר בדרך זו אבל לא קידושין.

צריכים לדעת שמטרת התקנות שתיקנו חז"ל היא לקרב ולהתאים את עצמנו לתורה ולא להתאים את התורה לפי מה שנח לנו.

שבת שלום יצחק חלבה



לעילוי נשמת אברהם בן טאוס ת.נ.צ.ב.ה
לעילוי נשמת רחל בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה..
לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת שרה בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת שושנה בת מרכדה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת יעקב בן בהייה ת.נ.צ.ב.ה.

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm