ונתחיל ב- הגדרה:
MAD= MUTUAL ASSURED DESTRUCTION

לואיס טוען: MAD לא תקפה. השיעים הפנטים והמולות לא פוחדים מסוף העולם. לא פוחדים ממוות אישי וקבוצתי. לכן מכת תגמול הרסנית לא תרתיע אותם להכות ראשונים.

פדהצור מתנגד ואומר: החבר'ה רציונלים. חומייני היה רציונלי בזמנו מול סדאם. אין להשליך מהתנהגות מתאבד בודד או קבוצה קטנה על הנהגה לאומית.

לדעתי הגמד, שניהם טועים.

שהרי שנינו: בכדי שתתקיים הרתעה נוסח MAD , חייבים להתקייים א-הדדית שלושת המרכיבים בו זמנית, בצורה שכל צד יודע ומשוכנע שהם קיימים ושרירים אצל הצד השינ ולהיפך.

א. ההשמדה צריכה להיות הדדית - דהיינו לא חשוב מי היכה ראשון, ומה היתה האפקטיביות של המכה הראשונה שלו. גם אם מדובר בהצלחה מסחררת שמחקה נניח 80% מהארסנל של היריב - עדיין יישאר בידי היריב מספיק מגהטונג' ואמצעי שינוע אמינים שלא נפגעו בשביל להפוך את ההצלחה של הצד התוקף לקצרת מועד מאד ולגרום לו נזק בלתי נסבל. עד כדי השמדה.
ובזה שני הצדדים חייבים להיות משוכנעים מעל לכל ספק !
זאת בדיוק הסיבה מדוע הם בנו עשרות אלפי כלי נשק גרעיניים על מגוון פלטפורמות בימי המלחמה הקרה.

האם תנאי זה מתקיים בזירה ישראל-איראן?
לדעתי, ממש לא. איראן גרעינית יכולה במהלך מתוכנן היטב להשמיד את ישראל. פשוטו כמשמעו. היא יכולה לתקוף קודם מאגרי נשק, בסיסי טילים, ומטרות אסטרטגיות כאלו ואחרות, בנוסף לערים. ובכך בעצם להשמיד את הארסנל הישראלי כליל. אין לנו מספר ראשי החץ, אין לנו העומק הגיאוגרפי, המטוסים בכוננות באוויר עם פצצות כל הזמן, ולא צוללות חמושות בטילים אטומיים בכוננות סביב השעון.
אפשר לתפוס את כל הארסנל הישראלי בהפתעה ולחסל אותו.
דהיינו: להוציא את החשק לישראל להגיב במכת תגמול גם אם נשארה בידה יכולת שיורית כזאת אוא אחרת. ולמה? כי כניעה יכולה להציל את שארית הפליטה -בעוד שתגמול ישראלי רק יזמין מכות נוספות.
איראן

ב. ההשמדה צריכה להיות מובטחת -
שני הצדדים צריכים להיות משוכנעים שלא חשוב מי יכה ראשון, כמה יצליח, למי מפקדים טובים יותר או מטוסים וצוללות משוכללים יותר, מי יכה מכת תגמול וכו' - בסופו של דבר, אחרי סדרה של החלפת מהלומות גרעיניות שיכולה לקחת אפילו כמה ימים או שבועות - שניהם יהיו מרוסקים ומדממים באותה המידה. במיליה אחת: מושמדים.

האם תנאי זה מתקיים בזירה ישראל-איראן?
לדעתי, ממש לא. ומאותה הסיבה: את הארסנל הישראלי אפשר להשמיד כולו. את האירני - אולי. להם כושר ספיגה גדול מלנו.
יש כאן א-סימטריה נוראה והאירנים ובראשם ראפסנג'ני לא היססו להתבטא ועליה בפומבי: ישראל תושמד למעשה אחרי 2-3 פצצות. "העולם המוסלמי" כדברי רפסנג'ני לא יושמד גם אחרי הרבה מאד פצצות. כי הוא משתרע על שטח ענק, ואוכלוסייתו רבה.

ג. ההשמדה צריכה להיות השמדה -
כל צד חייב להיות משוכנע שהאמצעים בידי הצד השני אמינים ומספיקים מבחינה טכנולוגית להביא לחורבנו ללא כל ספק. דהיינו: אם היריב יתקוף אותו - מובטח לו שייגרם לו נזק בלתי נסבל, עד כדי השמדה.

האם תנאי זה מתקיים בזירה ישראל-איראן?
גם לא ברור. ישראל מעודה לא ניסתה מתקן גרעיני. וגם איראן לא.

מסקנה
אין לנו מה לסמוך על MAD.

אז על מה כן?
ראשית - על מניעת התגרענות איראן. זה בעדיפות עליונה.
אח"כ - אולי על ברית עם ארה"ב או אירופה. דהיינו שתקיפה גרעינית בלבד על ישראל מצד איראן תחשב התקפה על ארה"ב או אירופה - ותיענה בהתאם. זה מכניס את MAD לקונטקסט יותר הגיוני, ואלי יכניס מעט היגיון במוחות האייטוללות. דבר אחד הוא להילחם בישראל ולקוות לתחמ אח"כ את העולם. אבל דבר אחר לגמרי הוא לחטוף פצצות מכל העולם בגלל התקפה על ישראל.

לדעתי, סיכוייה של ברית כזאת קלושים. אף מדינה לא תתנדב לחטוף בשבילנו. או להרוג מיליונים עבורנו.

אבל האם באמת לא ניתן להרתיע את איראן בנשק גרעיני?
פה אני דווקא אופטימי: אני חושב שכן. כי החברה האירנית איננה מונוליטית כמו שנהוג לחשוב.
יש להם דעת קהל. יש להם אליטות תרבותיות, מדעיות, כלכליות. הם חפצי חיים ודי לראות כמה אנטנות לווין יש על הגגות וכמה בלוגים יש באינטרנט שלהם.
מה שחסר להם הוא התובנה שמניהגיהם עומדים להכניס אותם למשוואת הרתעה לא ממש יציבה - שתאיים על חייהם באופן ישיר.
וזהו תפקידו של עיצוב דעת קהל, לוחמה פסיכולוגית, מגעים בין-תרבותיים, ושאר חילופי דיעות. זה תהליך איטי ופחות סקסי מהתקפה של מטוסי ח"א - אבל בטוח הארוך, זה יכול להביא לשינוי עומק בעמדות: בדיוק כמו שקרה בזמן המלחמה הקרה עת אזרחי המעצמות היו רדופים במשך עשורים על ידי סיוט משותף של מלחמה גרעינית שאף אחד לא רצה.