לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ברוכים הבאים לפורום "סקופים וחדשות". להזכירכם, יש לתת כותרות ענייניות לאשכולות אותם אתם פותחים. אני רואה בפורום מעין "היד פארק" שבו יש מקום לכל הדעות. לדבר אחד לא אסכים - לחריגה מחוקי הפורום. חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חדשות ואקטואליה > סקופים וחדשות
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 03-03-2005, 20:11
צלמית המשתמש של תוהו ובוהו
  תוהו ובוהו תוהו ובוהו אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 09.10.04
הודעות: 1,718
הוא בן למשפחה חרדית, חובש כיפה שחורה , מנהל את מועדון "אלנבי 40", אחד הפרועים בת"א

הוא קצת השתעמם בישיבה

מאת אסף כרמל

מנדי קטן, דמות מרכזית בחיי הלילה של תל אביב, הוא בן למשפחה חרדית מכפר חב"ד, חובש כיפה שחורה ושומר מצוות. בחמש השנים האחרונות הוא מנהל את מועדון "אלנבי 40", אחד הפרועים ביותר בעיר, עם שותפו וידידו עומר אפרת. מהרווחים שהעסק גורף בשבתות הוא לא לוקח אגורה




מנדי קטן (בתמונה הקטנה, משמאל, עם עומר אפרת) על רקע תמונה אופיינית של בילוי במועדון "אלנבי 40" השבוע. אני מבין שאני בתל אביב ולא בבני ברק

צילומים: ניר כפרי

לפני חמש שנים וחצי ניסה מנדי קטן ולא הצליח לעבור את הסלקציה בכניסה לאלנבי 40 בתל אביב. "היה שם מועדון קטן בשם 'דרים דנס'", אומר קטן, "ועומר אפרת, היום שותף שלי, תיקלט במקום והזמין אותי לבוא. השומר בכניסה הסתכל עלי מלמעלה למטה וראה בחור עם חולצה לבנה, מכנסיים שחורים וכיפה שחורה. הוא אמר לי, 'סליחה, אבל אתה לא הקהל שלנו. אתה לא יכול להיכנס'. תוך כדי הוא עוד העביר לי יד על הראש וליטף את הכיפה. הסברתי לו שבסך הכל באתי לבקר חבר, אבל הוא אפילו לא טרח להעיף עוד מבט לכיוון שלי. הוא רק אמר, 'זה לא המקום שלך, תמשיך הלאה'. בינתיים כולם מסביב הסתכלו עלי והרגשתי כאילו יש לי קרניים. בסוף ביקשתי ממישהו שכן נכנס לגשת אל התקליטן ולהגיד לו שבחור מכפר חב"ד בשם מנדי עומד בדלת ולא נותנים לו להיכנס. רק אחרי שעומר התערב הואיל השומר בטובו להכניס אותי".

החוויה המשפילה מחוץ למועדון השפיעה עמוקות על קטן: "עבר לי אז בראש שאני חייב לעשות משהו בעל משמעות בתחום הלילה. זה יצר אצלי דרייב לא נורמלי, הרגשתי כאילו אני אחד נגד כל תל אביב. סביר להניח שאם הייתי מוריד את הכיפה היו מכניסים אותי למועדון בלי שום בעיה, אבל נדרתי אז לעצמי שאני לא אוריד את הכיפה בשביל בירה. הכיפה זה ערך שגדלתי וחונכתי עליו, ואת הערכים שלי אני לא אמכור בשביל להיכנס לאף בר בעולם".

פברואר 2005. מנדי קטן ועומר אפרת, הבעלים של המועדון "אלנבי 40", הם מהדמויות המשפיעות ביותר בסצנת הלילה התל אביבית. לא מכבר הגדיר כתב העת "טיים אאוט" את המועדון שלהם כ"סליזי ביותר בעיר" ולא פיספס בהרבה. מדי לילה מארח המועדון הפרוע וההזוי הזה מאות בליינים מכל הסוגים והמינים. המסיבה מתחילה אחרי חצות ונגמרת לא לפני תשע בבוקר, כשהרחוב מסביב כבר שקוע עמוק בטרדות היום.

בלילה שבין חמישי לשישי שעבר, בארבע וחצי לפנות בוקר, ערך קטן סיור מודרך ברחבי ממלכתו הצפופה. "ההוא שם קצין בכיר ביחידה המרכזית", התגאה, "ומעבר לבר יושבים בני תורה ששובתים כרגע ממלאכתם. אתה רואה את זו? נערת ליווי בדימוס. הנה ש', הוא מאוד נחמד למרות שהוא קוקסינל".

יוצאים החוצה. קטן מכיר כמעט כל אחד מהאורחים שממשיכים לזרום פנימה בלי הפסקה. "ההוא איש עסקים כבד והחבר שאתו עובד בשב"כ", סוקר מלך הלילה את נתיניו. "תראה איך השומר מבקש ממנו בנימוס את המחסנית של האקדח. הנה ברוקר בכיר וחברה שלו, כימאית בקופת חולים. זה שנכנס מיד אחריהם עובד לפרנסתו כצ'יפנדייל והשלוש שיצאו הרגע הן חרדיות מבית"ר עלית".

קטן חוזר פנימה כדי להתערות באורחיו. הוא רוקד אתם, מחלק להם בנדיבות חיוכים ומשקאות. בשש בבוקר, כשלרגע מסתמנת באוויר נפילת מתח, עובר התקליטן לסגנון מזרחי. הקהל מגיב בהתלהבות. אחד, עורך דין שקרחתו בוהקת וחליפתו הדורה, רוקד במעגל צמוד עם שלוש שקטנות עליו בכמה מספרים. חגיגה שלא מהעולם הזה.

בינתיים קטן שוב בחוץ, מתמודד מזווית חדשה עם בעיה שמוכרת לו היטב. חרדי נטול כיפה מבקש ממנו להיכנס, אך מסורב. "במועדונים אחרים תעשה מה שאתה רוצה", מבהיר לו הבעלים של "אלנבי 40". "אם אתה רוצה להיכנס לכאן, תחזיר את הכיפה לראש". אבל בסוף הוא מתרצה איכשהו ומתיר לאורח להיכנס. "זו הפעם האחרונה", הוא מזהיר. "אני", מספר חרדי אחר שעמד בקרבת מקום, "גם כשהלכתי למופע סטריפטיז בספרד לא הורדתי את הכיפה".

מסיבה על הדשא

קטן, בן 28, גדל בכפר חב"ד. אביו, מהנדס חומרים ששירת עד לא מזמן בצבא קבע, חזר בתשובה בצעירותו ונשא לאשה בת למשפחה חב"דית מיוחסת. לקטן שני אחים מבוגרים ממנו, שאחד מהם מכהן כרב בישיבה, ושני אחים קטנים. הוא למד בכפר חב"ד במסלול הלימודים המקובל, חדר ואחר כך ישיבה קטנה, ובגיל 18 נסע ללמוד בישיבה בצפת. אלא שמעולם לא הרגיש נוח בתוך המסגרת החרדית הלוחצת.

"כבר בגיל צעיר", מספר קטן, "רציתי לפרוץ החוצה, אבל לא היה לי אומץ. למדתי בחדר והרגשתי כמו בתוך בועה. ראיתי כל מה שקורה בחוץ, אבל לא יכולתי לצאת. משהו עצר בעדי. אחר כך, כשלמדתי בצפת, הייתי נוסע באוטובוס לישיבה ובכל פעם ראיתי דרך החלון אנשים בבתי קפה. אמרתי לעצמי, 'וואלה, איזה כיף לאנשים האלה שיושבים בשתיים-עשרה בצהריים להנאתם בזמן שאני נוסע לישיבה'".

קטן לא שרד יותר מדי זמן בישיבה בצפת ובגיל 19 שם פעמיו לניו יורק. הוא למד קצת, ובעיקר עבד בכל מיני עסקים זעירים. כעבור שנה שב לישראל ולא התגייס לצה"ל


מראות "אלנבי 40". אילו העסק היה רק שלו, קטן היה סוגר אותו בערב שבת


מטעמים רפואיים. הוא מצא עבודה בחברת טקסטיל בדרום תל אביב. "בהתחלה הייתי סבל", הוא נזכר, "אבל כעבור פחות משנתיים כבר הייתי מספר שתיים בחברה".

בעבודה התוודע קטן לשמחתו ליותר ויותר חילונים. "כשהיה לי יום הולדת", הוא מספר, "הבנתי שאם אני לא אארגן חגיגה לעצמי, אף אחד לא יארגן. באופן ספונטני לגמרי הזמנתי את כל החברים שלי למסיבה על הדשא בפארק הירקון. הצבתי רמקולים, קניתי כמה בירות וקצת נשנושים, והגיעו ארבעים איש, חצי מהם דתיים וחצי חילונים. רק מטעמי נימוס ערכתי היכרות בין כולם".

אלא שהאירוע היה מוצלח מהצפוי. "כשהגיע פורים", אומר קטן, "באו אלי אנשים וביקשו ממני לארגן מסיבה כמו ביום ההולדת שלי. כל אחד מארבעים האורחים המקוריים הביא עוד חבר וככה כבר צמחנו לשמונים איש. בל"ג בעומר שוב חזר הסיפור על עצמו. מפה לשם מצאתי את עצמי מארגן מסיבות לקבוצה של מאתיים איש, דתיים וחילונים, ואפילו שכרתי איזה אולם בשכונת פלורנטין".

באותה תקופה התחיל קטן להסתובב בפאבים של העיר הגדולה. "חיפשתי תקליטן למסיבות שלי", הוא מספר, "ובאחד המקומות תיקלט בחור בשם עומר אפרת שהשמיע מוסיקה בסגנון שמאוד מצא חן בעיני, משהו בין היפ-הופ לפאנק. ניגשתי אליו, הצגתי את עצמי, והזמנתי אותו לנגן במסיבות הדתיים-חילונים שלי. נראיתי אז עדיין כמו בחור ישיבה מצוי, ועומר לא ממש הבין מאיפה נפלתי עליו. הוא דפק לי מחיר יפה, אבל אני הסכמתי מיד בלי להתמקח. נראה לי שהוא הסכים בסוף לבוא בעיקר מתוך סקרנות. במסיבה הוא היה אמור להופיע עד שלוש בבוקר, אבל פתאום ראיתי שהשעה שבע והוא עדיין ניגן. ניגשתי אליו ושאלתי מה העניינים והוא אמר לי שבחיים הוא לא ראה קהל טוב וחסר פוזה כמו הקהל שלי".

אפרת הפך לתקליטן הבית של קטן, והמשיך להופיע במקומות נוספים, כמו למשל המועדון המקרטע באלנבי 40. "המועדון הזה פעל בסך הכל יומיים בשבוע", מספר אפרת, "וכשהבעלים שלו התייאש, החלטתי להרים את הכפפה. קבעתי פגישה עם מנדי ואמרתי לו, 'בוא, הולכים לפתוח ביחד את המועדון הכי מטורף בעיר'".

משמעת ברזל

אפרת, בן 32, הוא הנגטיב של קטן. הוא גדל בנהלל ושירת ביחידה מובחרת. בטרם בואו לתל אביב ב-98' כבר הספיק לנהל שני מועדונים בעמק יזרעאל, ה"אמסטף" ו"In Sane". הוא גם שידר מוסיקה בתחנות הרדיו "כל רגע" ו"99BU". "מנדי", הוא מספר, "חשב לא יותר מכמה דקות על ההצעה שלי לפתוח מועדון. העניין הזה הרי בער בו. אבל כבר ברגע הראשון הוא אמר לי שלא יעבוד בימי שישי ושאל אם זה בסדר מבחינתי. מאז חלפו חמש שנים, שבהן עבדתי כמעט בכל סוף שבוע בלי שאף אחד החליף אותי. זה לא פשוט, אבל אנחנו עושים הרבה אחד בשביל השני".

בחודשים הראשונים התקשה העסק החדש של קטן ואפרת להתרומם. "העסקנו רק עוד עובד אחד מלבדנו", אומר קטן. "עומר היה התקליטן ואני הייתי גם הברמן וגם הדור-מן". כעבור זמן מה הצליח הצמד לרקוח נוסחה מנצחת. "השקענו הרבה מאוד בקהל של עובדי הלילה", מספר אפרת, "ברמנים, טבחים, בעלי מועדונים, חשפניות וכולי. יש בתל אביב לפחות שלוש-מאות מקומות שפתוחים כל לילה, וכל אחד מהם מחזיק בממוצע חמישה עובדים. ככה יוצא שמשתיים בלילה והלאה יש לך קהל של 2,000-1,500 איש מהתעשייה, שרוצים לבלות אחרי העבודה, יודעים לבלות, באים עם כסף מזומן והכי חשוב - לא צריכים לקום בבוקר".

קטן ואפרת לא ששים כמובן לנדב יותר מדי נתונים על הכנסותיהם. קטן מוכן לומר ש"לקחנו עסק כושל והעלינו את ערכו במאות אחוזים. עד לפני חמש שנים למדתי רק גמרא, אבל מאז עשיתי תואר במנהל עסקים באוניברסיטה של החיים".

ביום שלישי שעבר ישב אפרת בדירתו בבת ים, שמשקיפה אל הים. עין אחת שלו צפתה במשחק בין ריאל מדריד ליובנטוס בגביע האלופות בזמן שעינו השנייה השגיחה כל העת במתרחש במועדון. לא פחות מ-15 מצלמות מוצבות ברחבי המבנה, וכולן משדרות את תמונותיהן הישר ללפ-טופ שניצב על השולחן אצלו בסלון. "אנחנו פריקים של שליטה", הוא מסביר. "יש לנו שלושים עובדים, מתוכם 16 ברמנים שכל אחד מהם דמגוג-על. לכל שאלה יש להם בדרך כלל שלוש תשובות, ככה שאנחנו חייבים להיות כל הזמן שני צעדים לפניהם".

אפרת וקטן הנהיגו במוסד שלהם משמעת ברזל צבאית. "זמנים זה זמנים על הדקה", מסביר אפרת, "ופאקים שנעשים בצורה שחוזרת על עצמה גוררים קנסות. מספיק לאחר פעמיים כדי לצבור פאק, לדבר לא יפה ללקוחות או להכניס למקום אנשים שלא צריכים להיכנס. אנחנו גם לא מרשים לברמנים שלנו לשתות או לעשן מאחורי הבר. נראה לך הגיוני שמישהו עם סיגריה יתעסק עם המשקה שלך?"

הברמנים לבושים במדים שחורים אחידים ובמשך משמרת של שמונה שעות מקבלים שתי הפסקות, כל אחת ל-12 דקות בסך הכל. "תאמין לי", הודף אפרת מיד כל שמץ של ביקורת, "בשביל הסכומים שהם מרוויחים גם אתה היית מוכן לקבל רק 24 דקות הפסקה בשמונה שעות. זו באמת עבודה לא קלה, ולכן כל הברמנים שלנו בריונים, ואין ברמניות. יש לנו רק עובדת אחת, והיא המנקה".

קטן, שלא שירת בצבא, ואפרת, שלא מיתמר לגובה רב, מעסיקים כמעט אך ורק יוצאי יחידות קרביות שמסתכלים על העולם מגובה מטר ושמונים לפחות. "יש לנו שלושה ברמנים בוגרי סיירות", מתגאה אפרת, "ועוד שלושה קצינים שמשמשים במילואים בתפקיד סמ"פ. לצערי, אנחנו מתעסקים בעולם שמוכר יופי ולא אופי, ולכן הברמנים שלנו חייבים להיות נאים ומרשימים. זה הרעיון פחות או יותר, וגם שיהיה עמוד שדרה מאחורי הבר".

משמרת הצניעות




מנדי קטן (במרכז) בחברת כמה מעובדי "אלנבי 40". בכל פעם שהוא מחלק משכורות הוא מסתובב בין העובדים עם קופסת צדקה


המושבניק בדימוס והאברך במיל' מקיימים ביניהם ידידות נפלאה. הם אפילו הספיקו כבר להפגיש בין ההורים. "לפני כמה זמן", מתאר אפרת, "ההורים שלי היו אצל ההורים של מנדי בכפר חב"ד. הם באו עם עציץ, ואנחנו כבר הרגשנו כאילו אנחנו מתחתנים. היה די מצחיק".

קטן מספר שהוריו היו מודעים מתחילת הדרך למשלח ידו הססגוני. "זה לא שרצתי ברחוב וצעקתי 'קניתי מועדון, קניתי מועדון'", הוא אומר, "אבל ההורים שלי ידעו. הם נתנו לי להוביל את עצמי לבד ורק אמרו, 'מנדי, אל תשכח מאיפה באת'. אני בטוח שאבא שלי היה שמח יותר לו עסקתי בנדל"ן או היי-טק או מה שלא יהיה. אבל הוא איש חכם שמבין אותי, ויודע שכרגע ישנה מציאות קיימת".

קטן אף לקח את הוריו לסיבוב במועדון, אם כי באותה שעה לא היו אורחים אחרים במתחם. מתברר שלא רק ההורים של קטן באו לבקר. גם אנשי משמרות הצניעות מבני ברק רצו למשש את הסחורה מקרוב. "יום אחד לפני ארבע שנים ישבתי במשרד במועדון", מספר קטן, "ופתאום בא אלי אחד העובדים ואמר לי שחונה ממול ג'יפ ובתוכו ארבעה חרדים שעורכים תצפית על המקום. יצאתי לראות מה העניין ואיך שהגעתי לג'יפ קפץ מתוכו איזה גורילה עם פאות בגובה מטר תשעים וחסם לי את הדרך. 'סוף סוף אנחנו נפגשים', הוא אמר לי. שאלתי אותו מי הוא והוא ענה, 'עדיף שלא תדע'. אחר כך הוא הסביר לי שמרגישים בבני ברק זעזועים בגלל שחרדים מהעיר מבלים אצלי במועדון והזהיר שאם התופעה הזאת תימשך דמי בראשי. לסיכום הוא כרך את היד שלו מסביב לעורף שלי בתנועה מאיימת".

בשלב הזה חלה תפנית בלתי צפויה מבחינת הבריונים החרדים: "פתאום התנפלו עליהם משום מקום עשרים מאבטחים מכל המקומות בסביבה, לא רק מאלנבי 40. הם עקבו מההתחלה אחרי מהלך העניינים וכשאמרו להם שאלה משמרות הצניעות בכלל קפץ להם הפיוז. לכל חרדי נצמדו ארבעה מאבטחים שזרקו אותו בחזרה לתוך האוטו בלי יותר מדי גינונים. החרדים נבהלו, שמו גז ופשוט ברחו מכאן. מאז הם לא חזרו".

מאז הביקור של שומרי החומות, מספר המבלים החרדים רק עלה. קטן אומר שהם מרגישים אצלו כמו "דגים במים", אבל ממש לא חש אחריות לקלקול הנוער. "אני מכבד מאוד את המגזר", הוא אומר, "ומעולם לא פירסמתי את עצמי שם. מי שבלאו הכי יוצא למקומות כאלו מגיע גם לכאן, אבל אני לא מביא אף אחד. אנחנו נמצאים בתל אביב וישנו חופש בחירה. אלה אנשים בוגרים, שיצאו מהמיטה, נכנסו לאוטו ועשו את כל הדרך עד לכאן מרצונם החופשי".

המשרד של קטן ואפרת נמצא בכוך קטן מאחורי הבר. הם מכנים אותו בחיבה "המאורה". על הקיר תלויה בגאון תעודת הוקרה שהוענקה ל"משפחת אלנבי 40" בגין תרומה יפה להקמת בית חב"ד בקפריסין. על השולחן ניצבת תמונה גדולה של הרבי מלובביץ' וגם קופסת צדקה. "בכל שבוע", מספר קטן, "ביום שבו אני מחלק משכורות אני עובר עם הקופסה בין כל העובדים. בהתחלה כל אחד נתן שקל, אבל עכשיו הם כבר תורמים ביד רחבה כי הסברתי להם שמדובר בסגולה לאריכות ימים". במוצאי השבת שעברה הוא מסר להדפסה באחד העיתונים מודעה שמבשרת על חגיגות החמש להיווסדו של המועדון. "אל תשכח בבקשה לכתוב בס"ד למעלה", אמר קטן למדפיס.

שבת קודש

"הנקודה השחורה היחידה שמפריעה לי בעסק זו השבת", מתוודה קטן, "למרות שאני לא שותף לרווחים באותו יום ולו באגורה שחוקה".

אף אחד לא מכריח אותך לפתוח בשבת.

"לו העסק היה בשליטה מלאה שלי הייתי סוגר ביום שישי, אבל אני לא לבד. אני קשור כאן בכל מיני חוזים והתחייבויות. חוץ מזה, מי אני שאכפה על השותפים שלי מה לעשות ביום שישי בלילה?"

ואולי אתה גם יודע שאין בתל אביב זכות קיום למועדון שסגור בליל שבת?

"עובדה שאני מתפרנס יפה משישה ימים בשבוע וגם מחמישה. ישנו יום אחד בשנה, תשעה באב, שאני מתעקש לסגור את המועדון בזמן שכל תל אביב פתוחה. היה לי ויכוח עם עומר בעניין הזה, אבל לפני שנתיים הצלחתי לשכנע אותו. יש גבול. יותר מדי מקומות פתוחים ביום הזה רק כדי להכעיס".

בעוד כמה חודשים, אם ירצה השם, יחנכו קטן ואפרת את המיזם העסקי החדש שלהם - ביסטרו-בר תל אביבי כשר למהדרין. "המקום הזה יהיה סגור בשבת", מבטיח קטן, "והמצפון שלי יהיה נקי".

חילול השבת כמובן אינו החטא היחיד שמתרחש בין כתליו של אלנבי 40. פעם בכמה חודשים נערכת במקום תחרות רוויית הורמונים שנקראת "החולצה הרטובה". בזו אחר זו עולות המתמודדות על הבר, מתמסרות לסילוני המים שיורים עליהן הברמנים ומנסות להתנועע בחושניות מול עיניהם העורגות של מאתיים גברים מיוחמים. בדרך אל הפרס המיוחל, בדרך כלל כרטיס טיסה לטורקיה או משהו כזה, משילות המתמודדות מעליהן את החולצה הרטובה וגם כל פריט לבוש אחר. כשקטן נדרש לסוגיה, הוא מצית סיגריה ונע על כיסאו באי נוחות בולטת. "כל הטרראם מסביב לתחרות הזאת", הוא אומר לבסוף, "הוא רעיון של השותף שלי. אני בכלל לא נכחתי בתחרות שהתקיימה לפני חודשיים, הייתי בטיול בדרום אפריקה".

זו לא היתה הפעם הראשונה שהתחרות התקיימה ומה שהשותף שלך עושה מחייב גם אותך.

"נכון. זו לא היתה הפעם הראשונה, אבל אני מקווה מאוד שזאת היתה הפעם האחרונה. אמרתי לעומר לא פעם שקשה לי עם זה, אבל הוא השיב לי בחיוך שיש מחיר ללילה".

נו, אתה מוכן לשלם את המחיר?

"תשמע, אני מבין שאני בתל אביב ולא בבני ברק".

שייך למקום אחר

מדי פעם מקבץ קטן חברים מתל אביב לערב מורשת בכפר חב"ד. "אני מרגיש צורך להראות לאנשים על מה גדלתי", הוא אומר. "אני מזמין חברים מהמועדון שלי, ממועדונים אחרים וגם סלבריטאים". קטן עורך לאורחיו סיור מודרך בבית הרבי מלובביץ', ואחר כך הם מתקבצים בחצר של בית הוריו כדי לשמוע את אביו מנגן בכינור ואומר דבר תורה. וכמובן שאי אפשר לעזוב את כפר חב"ד בלי להניח קודם תפילין. "אני ממש לא כופה שום דבר", מספר קטן. "בפעם שעברה החברים ביקשו להניח תפילין בלי שאף אחד הציע להם, ומדובר באנשים ששעה קודם עוד אכלו שרימפסים".

קטן כבר מזמן לא נראה כחסיד חב"ד. הוא לבוש עדכנית ועוטה לראשו כיפה שחורה סרוגה. הוא גר בתל אביב בדירה מול הים, לא הרחק מן המועדון, מתפלל שלוש פעמים ביום ומשתדל לקיים גם את כל שאר המצוות. הוא לא ניסה אף פעם ולא מנסה גם עכשיו להתריס מול כל העדה, הוא פשוט חי את חייו. בכל יום שישי בבוקר הוא מושל ביד רמה בממלכת החטאים ברחוב אלנבי, אבל כעבור עשר שעות בלבד מסב לשולחן השבת בבית הוריו ומבלה את היום הקדוש בחיק משפחתו. בכפר חב"ד הוא לא מעורר אנטגוניזם, אלא להיפך - היחס אליו סלחני ואוהד. "לאנשים יש הרבה סימפטיה אליו", אומר בן מחזור שלו, "הם רואים שלמרות אורח החיים שבחר לעצמו יש לו קשר חזק מאוד למקום שממנו בא".

"קורה שאני יושב בשולחן שבת, מתחיל לחייך ואף אחד לא מבין למה", מספר קטן. "פשוט אני נזכר בכל מיני סיטואציות משעשעות שקרו בבוקר במועדון". הוא לא מרגיש שהוא חי בפיצול אישיות. "אני חי בעולם אחד שבא לפעמים לבקר בעולם אחר", הוא אומר. "הבסיס שלי הוא בכפר חב"ד ובתל אביב אני על תקן תייר. אני אוהב לבקר כאן, אני מרגיש מאוד בנוח, אבל אני יודע שהכל זמני. הלילה זו בועה שעתידה להתפוצץ".

אם להאמין לקטן, אלנבי 40 הוא רק תחנת ביניים. מתברר שנסיך חיי הלילה של תל אביב חולם על משהו אחר לגמרי. "אוטוטו", הוא מבטיח, "אני נוטש את חיי הלילה ועובר לדבר המהותי ביותר בחיים, שזה להקים משפחה". בינתיים לא נמצאה פרטנרית, כך שהבליינים יכולים להירגע זמנית. "אני מקושר מאוד, מגיע לכל ההשקות הכי נחשבות ומקבל חינמים בכל מקום", הוא מסכם את הישגיו. "הצלחתי להתמזג למרות הכיפה, אבל זה לא אומר שאני שייך לפה. אני שייך למקום אחר".

למה אני מתקשה להאמין לך שאתה לא מרגיש שייך לבועה התל אביבית?

"אם הייתי חושב שאני שייך, כבר מזמן הייתי מוריד את הכיפה. תראה את מבחן התוצאה, עובדה שאני ממשיך לקיים את מה שאני מקיים ולהיות מה שאני".

אולי אתה רק מנסה לשדר איזו חזות מתוחכמת ומתחכמת?

"נראה לך שקל כל בוקר לקום ולהניח תפילין? אפשר להתחזות במשך חודש-חודשיים, אבל לא במשך חמש שנים".

אתה קובע עתים לתורה?

"אני לומד חסידות פעם בשבוע בדירה שלי, או שאני מגיע לכפר. צריך גם אוכל לנפש, והכל במינון הנכון". *

טוב מראה עיניים:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...0&itemNo=546513
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 13:50

הדף נוצר ב 0.07 שניות עם 11 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר