יום ראשון - 09.03.08 - 23:04

דיברתי עם דניאל.. הוא אומר שאת תשני אותי..
שעכשיו אני אהפוך להיות החרא שבחרא.. ולאט לאט אבנה את עצמי להיות "נורמאלי" לטענתו..
דיברתי עם כמה אנשים מהעבודה והם אמרו לי שיהיה בסדר וכולם עוברים את זה..
אני מאמין להם! אני באמת ובתמים מאמין להם! אבל קצת קשה לי ליישם כרגע.. לגיטימי..
אמרת "תודה" על מה שהיה ו"סליחה" על מה שיהיה.. כשנפרדנו.. לא תיארתי לעצמי שזו באמת סליחה שתתכווני אליה..
אבל עכשיו אני מרגיש שמגיעות לי עוד כמה סליחות..
לגבי החרא שבחרא.. אני לא רוצה להיות חרא..
חרא משמעו לאבד את האהבה והקרבה שמרגישים כשאני מלטף לחי רטובה מדמעות..
חרא משמעו לאבד את הרכות של השפתיים בנשיקה גם כשאני הכי רוצה את זה..
חרא משמעו לאבד כל תחושה של נעים כאשר חום עוטף את גופי בחיבוקים.. את ראשי בליטופים.. ואת עייני במבטים..
היי! אני לא חרא! ואני לא אהיה כזה..
אני גאה להיות גבר שונה..
אני לא מתבייש להגיד שבכיתי..
ואני לא מתבייש להגיד שכואב לי..
אז כן **** שינתה אותי במובנים מסויימים..
ומהיום.. אני אתחיל לכתוב עלייך בגוף שלישי.. פחות לכתוב אלייך.. יותר לכתוב עלייך..
אני חושב שאני מתחיל להבין את הגבול בין שנאה לאהבה, בין בכי משמחה לבכי מכאב, ובין אהבה אמיתית לאהבה ראשונה..
עוד קצת וזה נגמר.. :-)
נסיים את המכתב הזה בנימה חיובית לפחות..