בדיוק כפי שלא הייתי יושב מרצוני ליד גלוח ראש אנטישמי בבירמינגהם, כך גם אסור ליצור יחסים עם החלאות הללו ואלה המהווים כר לצמיחתם. יש לנדותצ אותם ולהחרים. בסופו של יום הערבי צריך אותנו (=את המוסדות שאנחנו מקימים, מחזיקים ומממנים) בעוד אנחנו לא נרגיש בחסרונו.

ביום שבו כל ערבי המשפריץ שנאה לאלה האחראיים לכך שהוא יותר מפלאח על חמור, הוא צריך להגיש על בשרו את הנידוי: לא להתחבר אתם, לא לקנות אצלהם ולא להיות חביב אליהם. בשלב זה יוכל כל אחד להחליט האם הוא "ערבי בביתו ובנאדם בחברותה" או שבאמת טוב לו להיות מוקף באנשים המתעבים אותו.

אני מהמר שרוב הערבים יתאפסו על עצמם. בסופו של יום הם יודעים טוב מאוד שהיהודים אינם קרובים להיות מה שהם טוענים לגביהם בשלטים ובסיסמאות.

.