מה שמשנה זה אם לבן שלי מרביצים בגן שעשועים, או שהוא יכול להנות ולשחק ללא חשש וללא צורך להלחם על כל דבר. זה לא מעניין אותי אם הילד בן הארבע שמחכה בתור לנדנדה לפניו הוא רוצח סדרתי מודחק, כל עוד הוא לא מרים יד, או לפחות כל עוד ההורים שלו שיושבים לא הרחק ממנו ירגישו שחובתם להתערב אם יתפתח עימות פיזי.

אני לא מבין את האידאולוגיה מאחורי אמא שיושבת ומדברת בטלפון ורואה איך הבן שלה בן החמש דוחף ילד קטן ממנו מהמגלשה ולא טורחת להעיר לו, לא כל שכן לקום ממושבה ולחדול מפטפוטיה לכמה דקות. אני גם לא מבין מה האידאולוגיה מאחורי הורים שיושבים וצופים בילדיהם בני השש/שבע משתוללים עם ענף גדול ומנופפים אותו קרוב מאד (בכוונה כמובן) לפניהם של ילדים בני שלוש וארבע שמשחקים בארגז חול. כנראה ההורים האלה נפעמו מעוצמת החוויה המחשלת שילדיהם עברו והעניקו לילדים האחרים במקום.

ואגב, מדובר בגן שעשועים מאחורי המרכז המסחרי ברמת אביב ג' אם זה באמת חשוב.