אסיף, בציבור הדתי מקובל שבנאדם יתחתן בדרך ועם הבחורה שהוא ימצא לנכון. אם בדייטים - בדייטים. אם הכיר אותה דרך האינטרנט - מצויין, יהיה לחברות של האמהות שלהם על מה לרכל... אם פגש אותה באוטובוס - אחלה.
כל הדרכים (ההגונות...) כשרות.
יש כאלה שפוגשים מישהי/ו בדרך כלשהי, ולפני שהם מנתבים את הקשר לנתיב רציני - הם "חוזרים צעד אחורה" ומבררים קצת, כאילו הם לפני דייט עם מישהי/ו ששידכו להם.

ולעניין האשכול עצמו:

אני בכלל לא יודעת מה דעתי על כל עניין הבירורים האלה. אמנם קובי טועה בסעיף 2 שלו, כי הוא מתייחס לתופעות שיותר נפוצות בציבור החרדי, ולא בדתי, אבל אני עדיין לא אוהבת את זה.
נכון שלפני שידוך ("בליינד-דייט") עדיף לברר קצת, כדי להימנע מדייטים עם מאות בנות שאין שום קשר בינך לבינן, רק כי שידכו לך אותן. עדיף לברר על התכונות, המידות, מה חשוב לצד השני וכו', פשוט כדי לדעת אם לפסול על הסף או להמשיך לבדוק.
אבל לפעמים מטריד אותי לחשוב איך אני עשויה להצטייר על פי בירורים. הרי האופי שלי הוא כל כך לא מה שאחרים יספרו עלי (והרי כל אחד יספר עלי משהו אחר). אז איך אפשר לקבוע דעה לפי דברים כאלה? לברר טכנית (ואפילו ישירות עם המדוייט) על העדפות וזה - סבבה. לברר על מקום לימודים, דרך חיים והשקפה (כי הרי מקום הלימודים לא באמת מעיד על כך) - סבבה. אבל צריך להשאיר יותר מקום להתרשמות אישית.