פנייה לאנשי הפורום.

זו כניסתי הראשונה לפורום כמשתתף פעיל.אני מקווה באמצעות הפורום לפתוח לדיון את הנחיצות והחשיבות שיש לדעתי לתהליכי עיבוד של חוויות לחימה ובניית כלים לההתמודדות להמשך החיים.
חשוב לי לציין שמבלי לבטל את הצורך להגיש סיוע וטיפול מקצועי לחיילים שנפגעו וסובלים מתופעות פוסט טראומטיות , יש חשיבות לתת מענה רחב לכל מי שעבר אירוע לחימה ,במעבר חזרה לשגרת האזרחות.בכלים שלא נמצאים תחת ההגדרה של "טיפול".

אשמח לשמוע מאנשי הפורום

"בשביל המחר"- מסעות שחרור

במעבר של חייל קרבי משרות לוחם לשגרת אזרחות , בחזרה משדה קרב לבית משפחה יש מטענים שמבקשים פורקן, קושי שעלול ליצור אירוע לחימה אצל כל אחד, ולעיתים כאב שמסתתר ומבקש להשתחרר.

"בשביל המחר" – ארגון התנדבותי , יוזם מסעות שחרור בסביבת טבע חווייתית, לחיילים ומפקדים קרביים שעברו אירועי לחימה .

המסמך המצורף מתאר התנסות עם קבוצת חיילים בסתיו 2007.ותוכנית לשנת 2008.

"מסע שייט אל האופק"

בסתיו 2007 יצא מסע שייט אתגרי ומיוחד במינו לים הצפוני.

קבוצת המסע מנתה 23 משתתפים, כולם פרמדיקים, חובשים, רופאים ולוחמים (נשים וגברים), שלקחו חלק פעיל בחילוץ ופינוי אינטנסיבי של נפגעים במהלך מלחמת לבנון השנייה.

שיחות ומפגשים במהלך המסע ולאחריו, חידדו מאוד את הצורך במתן מענה לצרכים של חיילים קרביים משוחררים בחזרה לחיי אזרחות, ובפרט לאלה מהם שעברו חוויות לחימה.

בעקבות הצלחת המסע הראשון לקחו על עצמם המשתתפים לארגן מסע שייט דומה לקבוצות נוספות.



אנו נמצאים בשלבים מתקדמים של ארגון מסעות השייט הבאים לקבוצות לוחמים נוספות, ביוזמת משתתפי מסע 2007 , ומסעות בארץ בשביל ישראל

מטרת המסעות - ליצור קבוצת צמיחה ותמיכה לצעירים שחוו חוויות לחימה, לבנות סביבה תומכת בה יוכלו המשתתפים לשתף בפתיחות, להתחזק, לחזק אחרים, ולהמשיך הלאה אל אופק חייהם .



מצורף מכתב של משתתף במסע לים הצפוני בסתיו 2007:

לבחור לחיות

"...ההחלטה לצאת למסע הזה נעשתה באופן לא מודע לחלוטין, בקושי את הביטוח הצלחתי לעשות... אני כן יודע שאני הייתי צריך להיות על הספינה הזאת. ...

שאלו מה עוזר להמשיך? איך קמים בבוקר של אחרי? נורא רציתי לענות, אבל לא הצלחתי להרים את היד. אז עכשיו כאן לבד מול המסך, כשאף אחד לא שומע אני מצליח להגיד את זה. להתאהב ולשנוא, לקלל כאילו אין מחר, להצליח, להיכשל, להיפגע ולכאוב. לצחוק ולהתאהב עוד פעם בסוף.

המסע הזה מופלא, כי אפשר להגיד עליו הרבה דברים. אפשר להגיד עליו שלמרות ועל אף, ואולי דווקא ובזכות ובגלל הוא מרגיש בשבילי כמו שהוא מרגיש.

קשה לי לסכם, אולי בגלל שאין כאן למעשה טקסט, או משהו מובנה, אלא אוסף מחשבות, מעורבבות ברגש. אני רוצה להגיד תודה. על זה שאני חי ולא רק מתקיים רוב בזמן"... אני בוחר לחיות.