בס"ד

פרשת שמיני

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

"וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַלעַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם" (ויקרא ט, כ"ד). לאחר הציווי על בניית המשכן והקמתו, ולאחר כל ההכנות וימי המילואים שבהם למדו אהרון ובניו את סדר העבודות הנצרכות במשכן, פרשתינו מתארת את ירידת השכינה על המשכן. הקב"ה הוריד אש משמיים שאכלה את העולה ואת החלבים דבר ששימח את כל העם הנוכחים במקום. והגמרא אומרת: "אותו היום הייתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ" (מגילה י.

שואל הרב נבנצל שליט"א: למה חז"ל השוו את ירידת השכינה על המשכן לבריאת שמים וארץ? מה הדמיון בין בריאת העולם לבין השראת שכינה בישראל עד שאמרו שהשמחה היא אותה שמחה?

אומר הרב: בהקמת המשכן הגיעההבריאה אל שלמותה. הקב"ה ברא את העולם ובשנים הראשונות חטאי בני האדם סילקו כביכול את השכינה מהעולם. חטא אדם הראשון, חטא קין, דור המבול, דור הפלגה, וכו'. עד שבאו האבות אברהם יצחק ויעקב והתחילו לקדש שם שמים ולפרסם את שמו הקדוש ובכך החלו להשיב את השכינה לעולם עד שמשה ואהרון סיימו את המלאכה. כעט הקב"ה משרה את שכינתו בעולם הזה באופן קבוע במשכן, ולכן יש לפניו שמחה גדולה כיום שנבראו בו שמיים וארץ.

הרמב"ן מסביר שספר שמות מסתיים בהקמת המשכן משום שהוא ספר הגאולה, והשראת השכינה במשכן היא השלמת הגאולה שהתחילה ביציאת מצרים.

אבותינו הקדשים היו מרכבה לשכינה, וכך למדו חז"ל מהפס': "וַיַּעַל אֱלֹקים מֵעַל אַבְרָהָם" (בראשית י"ז, כ"ב) "ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של מקום" (רש"י שם) אבל בגלות מצרים הקב"ה לא התייחד עם בני ישראל. עכשיו שזכו להקים את המשכן וזכו להשראת השכינה חזרו במידה מסוימת למעלת אבותם. זהו אכן גמר הגאולה.

חז"ל אמרו עוד שביום זה היה יכול לבוא מלך המשיח אלא שחטאם של נדב ואביהו עיכב זאת. אמנם נדב ואביהו היו צדיקים גמורים וכוונתם הייתה טובה כפי שנא' "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ" (ויקרא ט"ז, א') דהיינו: הם התקרבו מאוד אל הקב"ה במעשה שעשו אלא שבכל זאת נכשלו בדבר אחד. על זה יש כמה דעות בחז"ל - יש אומרים שנכנסו שתויי יין, או שהורו הלכה בפני רבם. על כל פנים טעותם גרמה שהעולם לא בא על תיקונו ולכן צריכים לסבול עוד כמה שנים עד ביאת המשיח. ברור שמאת ה' הייתה זאת כדי להעניש את אהרון על חלקו בחטא העגל, כפי שכתוב: "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ" (דברים ט' כ') "להשמידו" זו מיתת הבנים (ויק"ר י) ותפילתו של משה הועילה לבטל מחצה, ומתו רק שניים מבניו.

אמנם נדב ואביהו גם נענשו על חלקם שבמעמד הר סיני "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹקִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ" (שמות כ"ד, י"א) "היו מסתכלין בו בלב גס מתוך אכילה ושתיה" (רש"י שם בשם התנחומה) הקב"ה נפרע מהם כאן על העוון הזה.

מלבד העונש שבמיתת בני אהרון הקב"ה רצה ללמד את עם ישראל דבר נוסף: "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד" (ויקרא י', ג') "כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס אם כן באלו כל שכן ברשעים" (רש"י שם) שכל העם יבינו כמה חמור הדין אפילו על עבירה קטנה, שיבינו כמה חמור הוא כבוד המקדש שכל טעות קטנה עלולה לגבות נפשות.

נכון שלגבי נדב ואביהו אומרים חז"ל שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, אבל לגבי העם ה' מלמד אותם שהעולם אינו הפקר ובפרט המשכן, מקום השראת שכינה, ואם כן צריכים להיות מאוד זהירים בכבוד המקדש.

למשל: ביום הכיפורים צריכים להקטיר קטורת "דקה מן הדקה", לכן הכהן הגדול מחזיר את הקטורת למכתשת על מנת לטחון אותה היטב. שואל הרב: מה יהיה אם הכהן גדול יקטיר קטורת שאינה דקה מן הדקה? יכול להיות שהכהן יתחייב לא רק על הקטרת הקטורת הזאת אלא גם על כל שאר העבודות שיעשה באותו היום משום ביאה ריקנית ומשום חילול יום הכיפורים. כי כל העבודות שיעשה הכהן גדול בהמשך תהיינה פסולות, אם כן לשווא נכנס לקודש הקדשים. יתכן שגם יתחייב הכהן גדול בחילול שבת וגם יכשיל את האחרים, אלו ששורפים את הפר והשעיר הנשרפים, ויכשיל את האיש השולח את השעיר לעזאזל, כל זה מפני שהעבודה נפסלה ומה גרם לכל זה? העובדה שלא דקדק בקטורת שתהייה דקה מן הדקה.

רואים מכאן שהרבה פעמים הדברים תלויים בחוט דק כחוט השערה.

בעוד פחות מחודש יגיע מועדו של קרבן פסח. אם יהודי יקריב את קרבן פסח דקה לפני השקיעה יצא ידי חובה וקיים מצווה דאורייתא. ואם ישחט את הקרבן דקה לאחר השקיעה חייב כרת ר"ל על שלא הקריב את הקרבן במועדו. כמו כן יהיה חייב על חילול יום טוב משום ששחט שלא לצורך, ואם הוא יום טוב שחל בשבת חייב גם על חילול שבת שעונשו חמור יותר.

אם ישחט את הקרבן אמה אחת מחוץ לעזרה חייב כרת לא רק על שלא הקריב קרבן פסח בזמנו אלא גם על ששחט מחוץ למקומו. כל זה בא ללמדנו שהמרחק "בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור" הוא כחוט השערה.

קרבן פסח אסור בשבירת עצם. שיעור השבירה הוא דק מאוד. הגמ' אומרת שאם יהודי פגם בעצם כשיעור פגימת סכין השחיטה עבר על לאו של שבירת עצם. כידוע שיעור פגיעת סכין השחיטה הוא דק ביותר - כשמעבירים את האצבע בחודו של הסכין והיא נתקלת בפגימה קטנה הסכין פסולה לשחיטה.

התורה אומרת: "וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה" (ויקרא כ, כ") " אין צריך לומר בין פרה לחמור שהרי מובדלין ונכרין הם, אלא בין טהורה לך לטמאה לך, בין שנשחט רובו של סימן לנשחט חציו. וכמה בין רובו לחציו מלא שערה" (רש"י שם) אדם השוחט סימן וחצי, הבהמה נבלה, ואם שוחט מעט יותר, סימן ורוב סימן, הבהמה כשרה. שוב רואים כאן שחוט דק מבדיל בין הטומאה לטהרה.

עלינו להקפיד בכל מצווה על כל דקדוקיה על מנת להגיע לשלמות האמיתית.

שבת שלום
יצחק חלבה


לעילוי נשמת אברהם בן טאוס ת.נ.צ.ב.ה .
לעילוי נשמת רחל בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת שרה בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת שושנה בת מרכדה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת יעקב בן בהייה ת.נ.צ.ב.ה.

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm