"בזמנו" כשהצבא עוד התאמן, כמות האימונים הממוכנים שעשינו לא היתה קטנה בהרבה מכמות האימונים הרגליים. הוסף על כך מגוון רחב של מתארים שונים, שדרשו טקטיקות שונות ומשונות - ותקבל פתיחות ומגוון כישורים של הלוחם והמפקד. הלוגיסטיקה של החי"ר המנוגמ"ש לא היתה קטנה מזה של השריון, ואולי יותר מסובכת בגלל מגוון רחב מאוד של אמל"ח.
הבעיה היא לא בכיוונון אלא בהשכלה. מפקד חי"ר טוב היה גם מפעיל שריון טוב. חי"רניק רע, היה רע בהכל (וזה היה הרב, אגב). אני אישית לא זוכר אימון גדודי שלא היה ממוכן בחלקו לפחות, החל מרמת הפלוגה. רב התרפ"לים שלנו כללו אלמנטים של סיור, מרגמות, נ"ט, נגמ"שים ושריון - ככה זה.
אתה אולי איש סיור, אבל אתה איש סיור של שריון - לא חי"רניק. איפה תמצא את החי"רניקים הבעייתים? באנשים שצמחו ביחידות לו"ז, לא אצל חי"רניקים קלאסיים.
ככה שכן, אני די מתייחס בביטול למעבר ממוכן לרגלי, כי התאמנתי בשניהם (וזה כולל ת"פ ישיר של שריון). אם כבר, הביקורת העיקרית שלי היא בחוסר ההבנה של אי מסוגלות הנגמ"ש ללחימה ממוכנת - רב האימונים ת"פ השריון כללו הסתערות בין הטנקים, או לפניהם - דבר אוילי לחלוטין.

בנוגע ליוה"כ - החי"ר ביוה"כ היה מנוון כמעט לחלוטין, בדומה למה שקרה לו בשנים האחרונות. הוא נתפס ככלי לבט"ש ופשיטות ולא ללחימה, וכתוצאה מכך נלקחה כמעט לחלוטין יכולת הירי לטווחים הארוכים (ומבחינת השריון זה היה בסדר - היו לו פלוגות חרמ"ש אורגניות). החי"ר הגיע למלחמה לא מאומן כיאות ועם טווח יעיל של 50 מטר. ברור שלא היתה הבנה בין היחידות לצרכים והיכולות אחד של השני. עם זאת, שים לב שלמדו מהר מאוד איך להפעיל אחד את השני (ז"א, נתנו לכל אחד לעשות מה שהוא יודע).
דבר שני - הבעיה ביוה"כ לא היתה כמעט אף פעם אספקה. למעשה, ברוב הקרבות הבעיה לא היתה אספקה. הבעיה היתה שילוביות, וגודל האבידות בד"כ חפף לגודל הניוון המקצועי.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -