כאשר מחליטים להשאיר ילד בגן שנה נוספת לא עושים את זה סתם, אלא משום שיש חששות (לא תמיד מוצדקים) שמבחינה התפתחותית כלשהי הוא בפער לעומת בני גילו. אז איך אפשר להשוות את הישגי הילדים האלה עם הישגי ילדים שלגביהם לא היו לבטים?

מחקרים חדשים בתחום החינוך מצביעים על כך שילדים אכן מתקשים להדביק פערים התפתחותיים, ולכן עדיף להיות הגדול בכיתה לעומת הקטן בכיתה. זה בעצם גם עולה מדברי המרואיינות בכתבה, ולכן יש סתירה בין כותרת המאמר (שאולי משקפת את מסקנות המחקר) למסקנות המתבקשות - עוד שנה בגן אולי לא תפתור את הבעיות, אבל יכולה בהחלט להיטיב עם הילד. למרבה הצער, אפשר לזהות את ניגוד האינטרסים של יוזמי המחקר - מבחינת המדינה והשלטון המקומי משיקולי עלות עדיף למנוע השארת ילדים בגן.