השאלה המעניינת כאן היא, כמה אמונה דתית מסייעת למפקד בכיר, בפרט כאשר האוייב עצמו פועל בסביבה דתית. בויקין מתאר:

ציטוט:

עיראק הבהירה לנו, לעיתים בצורה אכזרית ביותר, שלא מספיק לדעת את האויב", הוא אומר. "היום אנחנו מבינים שתנאי מוקדם להצלחה הוא ללמוד גם את ההיסטוריה, הגיאוגרפיה והתרבות של סביבת הלחימה.

קשה לי לומר אם לי, כחילוני, קל או קשה יותר להבין את החברה הפלסטינית, האפגנית או העיראקית. האם הוא מסוגל להבדיל בין "כופרים טובים" (משבט/ארגון שלא הורג אמריקאים כרגע) ל-"כופרים רעים"? בכלל, מפתיעה הנטיה שלו לראות הכל בשחור/לבן- כאיש כוחות מיוחדים, אני מניח שהוא סייע מטעם הממשל האמריקאי לכמה וכמה גופים של "בריונים מושחתים" נגד גופים "בריונים מושחתים" אחרים.