"עם זאת, תפקיד המג"ד אינו בבחינת 'כל תפקיד'. תפקיד מפקד גדוד (מג"ד) הנו לוז הפיקוד והשליטה של העשייה הצבאית בחילות השדה. לדעתי, התפקיד הוא עמוד השדרה של תפקידי הפיקוד. זו הסיבה לכך שריכזתי את מאמצי בכתיבה על תפקיד זה." (מתוך הספר "להיות מג"ד" מאת רז שגיא, הוצאת מודן, 2013, עמוד 12)
http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=62365

אתמול קניתי (וסיימתי לקרוא) את ספרו של אל"מ רז שגיא איש חטיבת גבעתי, אשר פיקד על הסיירת החטיבתית (בעת שהמח"ט היה גיורא איילנד) והיה ק. אג"ם. הספר "להיות מג"ד" המתאר את חוויותיו ותובנותיו של שגיא מימיו כמפקד גדוד היחמ"ם "ניצן", מרתק, כתוב בצורה קולחת ומעניינת. מאוד מלמד ומחכים הן על החשיבה הצבאית, הן על התרבות הארגונית בצה"ל והן על פיקוד. את הרקע האישי של מחבר הספר הוא מציג בעצמו כבר בעמודים הראשונים, וממנו ניתן להתרשם מאופן הכתיבה של המחבר ומכך שהוא מציג את הדברים כהווייתם כפי שהיו מבלי להסתיר כישלונות ומפלות: "ב-5 בספטמבר 1999 בשעה 13:00 התקיים במחנה ירדן שברמת הגולן טקס החלפת מג"דים. לאחר כחמש שנות מאבק מוניתי לתפקיד שלו ייחלתי. זה לא היה המאבק הראשון וכנראה גם לא האחרון; שירותי הצבאי, כמו יתר חיי, מתאפיין במאבק רצוף לכל אורכו. כבר ביומי הראשון בצבא נאלצתי, כדי שאוכל להיות לוחם (בניגוד מוחלט לרצונה של אמי שהעדיפה שאשרת בשק"ם) לנסוע מלשכת גיוס למשרד הפנים. היה עלי להביא אישור על כך שאינני בן יחיד לאף אחד מהורי (הגרושים) אף כי אני בנם המשותף היחיד. לכל אחד מהם יש ילדים נוספים. כחצי שנה לאחר מכן (במהלך חופשת ה'רגילה' שלאחר קורס צניחה) חליתי בדלקת קרום המוח. בתום חמישה שבועות של אשפוז התעלמתי מההפניה שקיבלתי לוועדה הרפואית לשם הורדת הפרופיל, וחזרתי לשרת כלוחם (הגעתי ישר למסע 'ירידה ליחידה' - מסלול בן 50 ק"מ שבו נשאתי פק"ל אר-פי-ג'י שכלל מטול וחמש פצצות, ובמהלכו התפוררו נעלי). לא הסתדרתי עם ממלא המקום של מפקד המחלקה, ו'אומצתי' על-ידי צוות הסיור ביחידה. לאחר שאנשי הצוות השתחררו סירבתי לשרת כסמל מבצעים (סמב"ץ) במפקדת הגדוד. בהמשך נשלחתי לקורס צלפים. ניצלתי את העובדה שהגעתי למקום הראשון בריצה ובקליעה באליפות הכושר קרבי, ונשלחתי (לאחר קורס מ"כים וקורס קצינים) לשרת כמפקד מחלקת הסיור בגדוד רותם בחטיבת גבעתי. לאחר שסיימתי למלא תפקיד קצר כקצין מבצעים גדודי (קמב"ץ) המשכתי לפקד על פלוגת מסלול (נובמבר 1987). לאחר מכן יצאתי לקורס קציני מרגמות ולקורס מפקדי פלוגות מסייעות, ובסיומם מוניתי למ"פ מסייעת. בסיום התפקיד נשפטתי והורשעתי (על-פי הודאתי) בהריגת נער בן 16 מהכפר ח'רבת אבו פלח. לאחר שריציתי עונש של חודשיים בעבודות שירות (בבסיס הצנחנים בתל נוף) מוניתי לסגן מפקד גדוד (סמג"ד) צבר. במהלך שישה-עשר החודשים שבהם מילאתי את התפקיד הספקתי להינשא ולזכות בהתמודדות על תפקיד מפקד פלוגת הסיור החטיבתית (פלס"ר) של גבעתי. באותה תקופה אירעו שני אירועים משמעותיים בחיי: נולד בני הבכור; ולאחר אחד-עשר חודשים הודחתי מהתפקיד! (אלוף פיקוד הדרום הגיע לביקור בצוות של הפלס"ר, שהיה בפעילות מבצעית בעזה, ואני הגעתי בטעות לבסיס סמוך. משהתבררה לי הטעות, מיהרתי למקום הביקור, אולם זה היה מאוחר מדי. 'אני הייתי מגיע שעה לפני שהאלוף שלי היה מגיע לביקור', נזף בי האלוף. 'אתה מודח מתפקידך', אמר לי בעודו יושב בג'יפ ואני עומד על הכביש). החלטתי להשתחרר מצה"ל וערכתי את כל הסידורים לכך. במהלך תקופת ההתאוששות מהמפלה הצורבת הציע לי מפקד חטיבת גבעתי לצאת ללימודים..." (מתוך הספר "להיות מג"ד" מאת רז שגיא, הוצאת מודן, 2013, עמודים 15-16) "...יצאתי לקורס מג"דים וללימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית בירושלים (במהלכם נולד בני השני), ואז התמודדתי פעם נוספת על תפקיד מג"ד בחטיבת גבעתי ונכשלתי שוב. החלטתי להשתחרר, אולם אז נקרתה בפני הזדמנות נוספת להתמודדות על תפקיד מג"ד. במהלך תקופת ההמתנה מוניתי לקצין האג"ם של עוצבת האש. לאחר שנה וחצי התמודדתי על תפקיד מג"ד ניצן (יחידת מודיעין מטרות - יחמ"ם). הפעם, הוחלט לשבצני לתפקיד. כאן פחות או יותר, מתחיל הסיפור שלפניכם." (מתוך הספר "להיות מג"ד" מאת רז שגיא, הוצאת מודן, 2013, עמוד 16)

בספרו מתאר שגיא את מכלול הפעולות שבהם נקט כדי לקדם את יחידתו ואת הדילמות שבהם נתקל כמפקד גדוד: "אחת המשימות שלקחתי על עצמי באותה עת הייתה להיות בקר איכות של יחידת אגוז בתרגיל חטיבת גולני. לכאורה לא היה במשימה דבר שיכול היה לקדם את הגדוד שתחת פיקודי, אולם אני חשבתי אחרת. בדרך-כלל רואים המפקדים והמטה במטלה כזאת 'תיק', משהו שעדיף להימנע ממנו, ואם אין ברירה - אז לפחות למזער את משקלו. לדעתי היו כאן שתי הזדמנויות. הראשונה - ללמוד וללמד את המטה מתוך התבוננות ביחידה מובחרת אחרת; השנייה - ליצור קשרים אישיים עם בעלי התפקידים באגוז, היחידה שהובילה באותה עת את הפעילות המבצעית בלבנון נגד החזבאללה, לצורך שיתוף-פעולה מבצעי*...." (מתוך הספר "להיות מג"ד" מאת רז שגיא, הוצאת מודן, 2013, עמודים 97-98) "...למעשה השגתי את שתי המטרות - נוסף על כך שכולנו למדנו מן התרגיל היה לו רווח מידי - כבר בסוף החודש יצא 'הצוות המוביל'** של הגדוד עם לוחמי אגוז למבצע ראשון*** מבין שורה של מבצעים שבאו אחריו..." (מתוך הספר "להיות מג"ד" מאת רז שגיא, הוצאת מודן, 2013, עמודים 98-99) "באותו שבוע ביצענו נוהל קרב משותף עם חיל האוויר לצורך 'מבצי ציון'. מדובר במבצע שבו כוחות קרקעיים מן הגדוד מזהים את המטרות שעל הקרקע ומסמנים אותן למטוסים, ובכך מאפשריפ פגיעה מדויקת בהן. המבצע תוכנן להתבצע באמצעות שליטה מרכזית של החפ"ק הגדודי שהיה ממוקם במפקדת פיקוד הצפון...." (מתוך הספר "להיות מג"ד" מאת רז שגיא, הוצאת מודן, 2013, עמוד 146) "...בלילה דיווחה התצפית באזור כאוכבא על זיהוי כוחות חשודים באזור מועד להנחת מטענים. המחבלים נעלמו לפני שהמסוקים הספיקו להגיע למקום. לפנות בוקר זיהו לוחמי התצפית את אנשי החזבאללה שוב. הוריתי למסוקים לעלות לאוויר. 15 דקות לאחר מכן הפך מעביר המים שמתחת לכביש, אשר בתוכו הסתתרו המחבלים, לבור מאובק. התצפית דיווחה על פגיעות מדויקות. לאחר זמן-מה הגיעו ידיעות ממודיעין פיקוד צפון על כך שבמבצע נהרגו שלושה לוחמי חזבאללה ואחד נפצע אנושות. אחד ההרוגים היה מפקד יחידת החבלה של גזרת המזרח בדרום לבנון****. לאיש יוחסו פיגועים רבים, ובהם הפגיעה במפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל) תא"ל ארז גרשטיין..." (מתוך הספר "להיות מג"ד" מאת רז שגיא, הוצאת מודן, 2013, עמודים 146-147)

בסה"כ ספר מומלץ מאוד. "סיכמתי במשפט שבעיני הוא תמצית המקצועיות: 'הקפידו שרמת הסיכון שתיקחו על עצמכם בכל פעילות תהיה ביחס ישר לערך המשימה'." (מתוך הספר "להיות מג"ד" מאת רז שגיא, הוצאת מודן, 2013, עמוד 39)



* "אגוז נהגו לשתף במבצעיהם רק את יחידת התצפיות של חיל המודיעין, 'המתחרה העיקרית' שלנו. ניסיונות חוזרים ונשנים שלנו להצטרף לפעולותיהם נדחו קודם לכן על הסף." (מתוך הספר "להיות מג"ד" מאת רז שגיא, הוצאת מודן, 2013, עמוד 98)
** "הצוות הבכיר והמיומן בגדוד שאחת ממשימותיו הייתה לנוע לפני הכוחות המתמרנים ולהובילם ליעדם."(מתוך הספר "להיות מג"ד" מאת רז שגיא, הוצאת מודן, 2013, עמוד 98)
*** "ב-8 בפברואר 2000 נערך מבצע ששם הקוד שלו היה 'שידור חי 4', כחלק ממבצע 'מאחורי הקלעים 2' באזור ג'בל ביר אל-דאהר, ותוצאותיו - מחבל הרוג ומחבל אחר פצוע." (מתוך הספר "להיות מג"ד" מאת רז שגיא, הוצאת מודן, 2013, עמוד 99)
**** "בפועל נהרגו שני אנשי חזבאללה - חסן מעדי עלי כרבלה וג'לאל חסן רמאל, פעילים מבצעיים בכירים, שלדברי נצראללה, היו בדרכם לחטיפת חייל." (מתוך הספר "להיות מג"ד" מאת רז שגיא, הוצאת מודן, 2013, עמוד 146)

מצורף גם קישורו למאמרו: לא קורבנות שווא, מערכות 448 (מאי 2013), עמ' 64-67, שהינו ביקורת על ספרו של עמרי אסנהיים על צאלים ב'.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)