הטנק שלי, 2א "הסורר". לבן זונה היה זר מניע דפוק מעט - מעט מדי בשביל שהחוליה הטכנית תחליף אותו ומספיק בשביל להעיף 10 פינים בכל נסיעה. חלק קבוע מהטא"ת היה "זמן איכות" עם הפטיש חמש. המתקן המוזר על הצריח זה סככה תוצרת צהל נגד גשם. קראנו לה "הקבריולה" כאן רואים אותה במצב פתוח. לקראת נסיעה היינו מגלגלים את הברזנט וקושרים אותו עם החבלים הלבנים. בחניה הברזנט פתוח כדי שמכסי התאים יוכלו להישאר פתוחים גם בגשם. שימו לב לעוד משהו - אין פלטות בזוקה. בחורף הבוץ היה נערם בחלק העליון של הזחל ומהלחץ הברגים היו נשברים והפלטות נופלות. אז כדי שאף אחד לא ישכח מאחור פלטות אקסטרא אולטרה סודיות השארנו אותם בישראל.

יציאה למארב. לפי הוראות בטחון - מחסנית מחוץ לנשק.

חוזרים ממארב. הנגמש של החי"ר מוביל. כמה שאני זוכר היינו עם פלח"ן צנחנים ואח"כ עם עורב גולני.

נגמשוט (נגמחון? אף פעם לא הבנתי את ההבדל. וגם לא היה איכפת לי). גם כן בלי פלטות בזוקה. ושלו אפילו לא היו סודיות. סתם חתיכות ברזל.

ברדי( קיצור של ברדלס. השם האמיתי אולי שמור במערכת, אצלי בראש הוא לא נשמר), טען מ"פ, מצלם את הנוף. ברקע הכפר ארנון.על היד של ברדי אפשר לראות את הפיזיומטר שסיפרתי עליו.

זאת המכולה שישנו בה. 2 צוותים- שמונה חיילים. לא המכולה הכי צפופה שישנתי בה בצבא.

משתזפים ביום שמש נדיר על ה"גג" של הבופור. ברקע -נבטייה (אני חושב)

התמונה ההכרחית מתוך המבצר.

נצח זה הרבה הרבה זמן