בס"ד

פרשת קורח

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

קורח בא בטענות אל משה ואהרון "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" (במדבר ט"ז, ג') הוא וכל עדתו דורשים את הכהונה שמשה העביר לאהרון על פי ה'. משה רבינו שומע את הטענות ומגיב : "בואו ונעשה ניסוי, נבדוק אם ה' מעוניין למנות אתכם ככוהנים" "קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ" (שם ו'-ז') הקטורת היא "תשמיש חביב מכל" (רש"י) אולם סם המוות נתון בתוכה, משום שזר העוסק בה חייב מיתה בידי שמים. אז תדעו לכם שרק אחד מכם, מי שה' יבחר בו, יצא חי וכולכם אובדים.

והנה משה רבינו מוסיף ארבעה מילים: "רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי" (שם) כלומר: דעו לכם שעבודת הקטורת היא "גדולה" עליכם. לכל אדם יש גבול כמה אפשר לדרוש ממנו.אם תנסה להסביר לילד בן שש מערכה של רבי עקיבא איגר הרי שהמאמץ הוא לשווא. אתה יכול להסביר לו חומש עם רש"י למשל, אבל חידושי ר' עקיבא איגר לא מתאים לרמה שלו. אותו דבר הקטורת: היא לא מתאימה ללויים- הם יכולים להיות משוררים בבית המקדש למשל, אבל בשביל להקטיר קטורת צריך להגיע לרמה של כהן מזרע אהרון. כך מסביר מו"ר הרב נבנצל שליט"א.

והנה, למרות שטענתו של משה מוצדקת, חז"ל מתחו ביקורת על הביטוי שלו: "ב"רב" בישר וב"רב" בישרוהו" (סוטה י"ג דהיינו: בגלל שמשה רבינו אמר לקורח ועדתו "רב לכם בני לוי" לכן, מאוחר יותר, כשהתפלל וביקש להיכנס לא"י הקב"ה עונה לו באותו מטבע: "רַב לָך ְאַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ג', כ') משמע מדברי הגמרא שאם משה לא היה אומר "רב לכם" גם הקב"ה לא היה אומר לו "רב לך" ואולי היה נכנס לארץ. עכשיו שאמר משה לבני לוי: אינכם ראויים לעבודה זו, גם הקב"ה אמר לו: אינך ראוי לא"י".

למה משה רבינו רוצה להיכנס לארץ? וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? (סוטה יד.) ודאי שלא, אלא בשביל לעלות ברוחניות ולקיים את המצוות התלויות בארץ שאי אפשר לקיימם בחו"ל. ובכל זאת הקב"ה אומר לו "רב לך", א"י היא לא בשבילך. נורא ואיום! המשנה אומרת : "משה זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלויה בו" (אבות פ"ה מ' י"ח) כל מצווה שאנו מקיימים, כל דף גמרא שאנחנו לומדים, הכל נזקף לזכותו של משה רבינו. התורה נקראת על שמו שנאמר: "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" (מלאכי ג', כ"ב) ולמרות כל זאת הוא לא יכול לקיים בפועל את המצוות התלויות בארץ. "העבודה הזאת היא לא בשבילך". כל יהודי פשוט יכול לקיים את המצוות הללו: שמיטה, תרומות ומעשרות,לקט שכחה ופאה,והכל נזקף לזכותו של משה אבל הוא עצמו לא זכה לקיים בגלל הדברים שאמר לקרח.

שואל הרב שליט"א: מה הטענה הכל כך גדולה על משה? וכי לא צדק במה שאמר "רב לך"? הרי מתוצאות מעשה הקטורת ומבליעת קורח ועדתו בתוך האדמה הוכח שמשה צדק. ואפילו עדת קורח צעקו תוך כדי בליעתם באדמה "משה אמת ותורתו אמת" (ב"ב עד.) למה, אם כן, הקפידו עליו כל כך מהשמים? אומר הרב: גם אם דברי משה נכונים לא כך היה צריך לנסח את הדברים. למרות שקורח פתח בביטוי זה באומרו:"רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים"(במדבר ט"ז, ג') ואעפ"כ משה לא היה צריך להשתמש בביטוי זה ולמה? משום שאין גבול לשאיפת האדם לעלות ברוחניות. לא צריך להיות מושג "רב" ברוחניות; כמה הקב"ה יאפשר לאדם זה כבר עניין אחר. היו הרבה יהודים צדיקים שחלמו לעלות לארץ ולא הצליחו להגשים את החלום שלהם; היו יהודים ששאפו לקיים מצווה מסוימת ולא עלה בידם, הקב"ה יודע מחשבות והוא מחליט מה כן ומה לא; אבל האדם עצמו צריך לשאוף לכמה שיותר. לכן, למרות הגאווה ובקשת הכבוד שהיו בתביעתם של קורח ועדתו הנקודה הזאת הייתה חיובית אצלם, הם רצו לעלות ברוחניות , לקיים מצווה שלא נצטווה בה- הקטורת. אם כן, משה היה צריך לומר אחרת: "יפה מאד קורח שאתה רוצה להיות כהן אבל הדבר בלתי אפשרי, ה' רוצה שאהרון יהיה כהן ולא אתה" המבחן שעשה להם, המחתות עם הקטורת, הכל היה בסדר; רק הביטוי "רב לך" לא היה במקום משום שאין גבול לשאיפת האדם להתקדם בעבודת ה'. ואם אמר משה "רב לך" אז מידה כנגד מידה גם הקב"ה אומר לו "רב לך" אינך צריך להיכנס לארץ; הזכויות של כל ישראל על קיום המצוות ועל לימוד התורה תלויות בך, אבל זה מספיק, אתה רוצה עוד? אתה שואף לקיים את המצוות התלויות בארץ? זה לא! רב לך.

הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה; ומי לנו צדיק יותר ממשה רבינו? על כן מדקדקים עם משה בדקות שבדקות, למרות שאולי משה רבינו לא התכוון לומר ששאיפתם הרוחנית של עדת קורח היא גדולה מדי אלא רק שהכהונה נתנה כבר לאהרון, אבל כיון שיש מקום לשומע לטעות ולהבין מתוך דברי משה שאין צורך לשאוף ולהתקדם בעבודת ה', על כך נענש ב"רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". אמנם בפועל צריך לעשות מה שה' ציווה, שאהרון יהיה הכהן הגדול, אבל הרצון חייב להיות תמיד להתקדם.

יסוד גדול טמון ברעיון זה:האדם צריך להסתפק במועט וזוהי מידה טובה, במה דברים אמורים? בגשמיות הנצרכת לו כדי חייו, אבל בתורה ובמצוות הכלל הוא "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ"(תהילים פ"א, י"א)צריך לבקש כמה שיותר, בשפע רב. לומדים זאת מחנה: היא נביאה וצדקת ומתפללת לה' שייתן לה בן. ודאי שהיא לא מבקשת בן כדי שישחק בגן שעשועים אלא כדי שיהיה צדיק כמותה. אבל היא לא מסתפקת בזה, היא מבקשת"וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים"(שמו’א א' י"א)אומרים חז"ל זרע ששקול כשני אנשים דהיינו לא מספיק זכות של בן אחד אלא שיהיה גדול וצדיק כמו שני אנשים. גדול כמו איזה שני אנשים? אולי כמו יהושע וכלב? לא, לא מספיק! אז כמו מי? לא פחות ממשה ואהרון שנא'"מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ" (תהילים צ"ט ו')וכ"כ למה? כי ברוחניות אסור להסתפק במועט. בצרכים הגשמיים צריכים להצטמצם כמה שיותר, מה שלא נחוץ הוא בגדר של "מותרות", אפשר להסתדר בלי זה, אבל ברוחניות אסור להתפשר, צריך לבקש כמה שיותר. "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ".

חז"ל אמרו שהאדם צריך לאמר: "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב" השאלה היא איך יתכן לבקש בקשה כזאת? וכי כבר הגענו למעשה התנאים? וכי כבר הגענו למעשי האמוראים או הראשונים או האחרונים? אפילו למעשי החפץ חיים ומעשי החזון איש לא הגענו!! אם כן איך אפשר לומר איך יגיעו מעשי למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב?

התשובה היא כפי שהסרנו: אנחנו חייבים לשאוף למקסימום האפשרי. זאת לא ערובה שאכן נקבל מיד את מה שנבקש אבל ככל שנשאף לגדולות יותר הסיכוי להגיע גבוה יותר הוא גדל.

שבת שלום יצחק חלבה



לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת מרדכי בן מרגריטה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת אמיליה בת שושנה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת טובה חיה בת אסתר ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת ראובן סואה בן ויקטוריה ת.נ.צ.ב.ה.



המעוניין לקבל כל שבוע את העלון בדואר אלקטרוני ניתן לשלוח בקשה למייל: jalabe@neto.net.il ללא תשלום לזיכוי הרבים

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm