אמנה פרדוקסלית הבאה להנציח יחסי כוחות התואמים את תקופת חתימת האמנה. הגוף המרכזי, מועצת הבטחון שאמון על הסנקציות כנגד מדינות סוררות (תרגום גרוע, אני יודע) מאבד מאמינותו ובעקבות עלייתו לשלטון של נשיא אמריקאי חלש במיוחד וחבירה של מספר גורמים היסטוריים נוצר חלון הזדמנויות היסטורי למדינות בעייתיות לרכוש לעצמן יכולות כאלו. גורמים כמו התמוטטות הגוש הסובייטי שהובילה לזליגת ידע בזיל הזול למדינות שאין להן את הרמה הטכנולוגית הדרושה לפיתוח עצמי. גורמים כמו שילוב של ניהול מאקרו כלכלי גרוע במיוחד ע"י נגידי ארה"ב ואירופה, נשיא בקדנציה מלאת משברים ומלחמה מאוד בעייתית (מבחינת ארה"ב) שמילכדה אותה וניטרלה הרבה מיכולת התמרון הבינלאומית שהיתה לה. כל זה מוביל מדינות מסויימות הנחשבות למצורעות בקהילה הבינלאומית והקהילה המקומית שלהן למסקנה כי הגיע הזמן להשיג ג'וקר. ומי מספק להן אותו? אותן מדינות שממש לא מרוצות מההסדר הבינלאומי הנוכחי. הסדר שאינו תואם את תפיסת העולם שלהן (ותפיסת העולם כפי שמצטיירת באמנה). פקיסטאן, צ. קוריאה ורוסיה. ה-Puppeteers המודרניים וסוריה, איראן ובעתיד המאוד קרוב עוד כמה מדינות מזרח תיכוניות בדמות הבובות שלהן.
אם רוצים להמשיך באמנה זו, צריך לעדכן אותה ע"מ שתתאים להסדר הבינלאומי הנוכחי. אחרת, הלחצים לחתור תחתיה ימשיכו כל עוד ה-Puppeteers לא יהיו מרוצים. אם לא רוצים לשנות את האמנה, ארה"ב היתה צריכה לטפל ישירות באחת מהמדינות על חשבון הטיפול בעיראק. דעתי היא שצפון קוריאה היתה המטרה הנוחה ביותר. גם בהסתכנות בעימות מקומי עם סין על אובדן ה-Buffer שלה בפני כוחות מערביים.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')