ראשית אני לא קצין. ובשירות הסדיר שלי לא חפשתי את הברזלים על הכתפיים לרב גם לא הסתובבתי עם דרגות, גם אני הייתי סמ"ר כמוך עד שמשהו החליט שאני רס"ל (ממש עוזר לי).

"ואים יש לך בסיס עם 20 עמדות מטווח של 25/50 מטר סה"כ על 400 חניכים שאתה רוצה לעלות ל 800 ולעולת את כמות השימוש במטווח פי 100?
אז מה עושים יורים 3 בעמדה?" - ראשית אני לא מקבל את הטען שלך של שמוש פי 100, עשה חשוב ותראה כי אני צודק.

נכון להיום בתקופה של 3 שבועות יש באותו בסיס 400 חיליים שכל אחד מהם יורה שני מטווחים של 10 כדור כלומר 4000 כדורים סה"כ כלומר 1300 וקצת לשבוע.
ע"פ ההצעה שלך בתקופה של 6 שבועות יש בבסיס הזה 400 חיליים+מחזור חדש שהגיעה סה"כ 800 חייל שיורים מתקלחים אוכלים ומתפנים בבסיס כל אחד מהם יורה 1000 כדור כ"א סה"כ 800000
כדור חלקי 6 שבועות זה מעל 130 אלף כדור לשבוע .
תוסיף את הערכת הזמן של השהיה בגלל מורכבות התרגילים ותבין את המצב
וכאמור זה אספקט אחד ויחיד בלבד .

אני רוצה להקדים להזכיר לך את מה שהבין גדעון: עדיף 300 שאתה יכולים לסמוך עליהם ולא 32000.
כמובן שאני לא מציע צבא קטן וחכם שמשמעו מעט כוחות לוחמים, הרבה פחות שיריון, הרבה פחות תובלה והרבה יותר תקורה (אדמיניסטרציה).

אל תספור את כמות הכדורים, בתחילה גם לירות 3 כדורים לוקח הרבה זמן כי החיילים לא מתורגלים, חלקם מזיעים לקול הירי, חלקם בפעם הראשונה לא יפגעו בכלום למעט רעש - חסר תועלת.

לאחר זמן תוכל לגרום לחייל לירות 3 * 29 כדורים באותו זמן שלקח לירות 3 כדורים (הם כבר יהיו יותר מתורגלים ותוכל לעבור רק ל- למטרות, ואש.



אל תשים 3 בעמדה אלא יעל את הזמן שכל חייל שנמצא שם, כמה זמן הולך לאבוד?
נניח כי מחלקה ראשונה תגיע לפנות בוקר (נניח משולב עם תרגיל צעידה) ותעזוב לפני הצהרים, מחלקה שניה תגיע בצהרים ושלישית תגיע בערב ותנסה לתאם שהיא גם תעשה מטווח לילה. בפעם הבאה מחלקה אחרת תגיע אחרונה והיא תעשה מטווח לילה.

כאשר יש לך צוואר בקבוק אתה מייעל את השמוש במשאב. אם צוואר הבקבוק הוא המטווח ודא כי הוא בשמוש כל הזמן ואפילו בימי שישי.

יעול משאבים יכול לעזור כשאתה בונה תוכנית קצרת טווח למספרים קטנים ואולי יתן לך יתן לך שיפור תפוקה של 10-30 אחוז שאתה צריך תוכנית ארוכת טווח במימדים כמו שמדובר פה זה מצריך
להקים תשתיות אחרות לחלוטין.

אני מאמין כי גם אם בהמשך הדרך יש להשקיע משאבים, יש לדרוש כבר כעת להשתמש במה שיש גם אם הוא לא אופטימלי.
במקביל להשקיע משאבים (אבל לא לעצור הכל עד אשר האוצר יקצה כסף).

כאשר הייתי מגיע לבסיס המילואים שלי לפני כמה שנים הייתי רואה את הסדירים על הכלים, גריז על הידיים ואין לי ספק שגם בעוד 5 שנים הם ידעו אם יצטרכו נניח בקריאה מהיום להיום, פתאם שמתי לב שאני מגיע לבסיס רייק, איפה הסדירים בשמירות ביו"ש. שאלתי את הקצינים שלנו: הם אמנם לא קשורים אלינו אבל אם כמה שנים אני לא רואה את הסדיר כי הם בשמירות מה הם יעשו במלחמה? ומה נשאר אצל כל אחד מהם שלא דרך הידים (hands on)? והיה ותזדקק לזה בחירום מה יהיה? התשובה שקבלתי היא שגם אני שאלתי את אותה שאלה - אבל אני מילואמניק כמוך.

למה הם היו ביו"ש? כי או שמזמנים מילואים יקרים או שולחים את מי שיכול, כעת קח את ההצעה שלי ודאג כי כל חייל שמסוגל יחזיק חלק מהעומס (נניח חודש שמירות בשנה ביו"ש עד דרגת סמל), לצורך זה אתה חייב לתת להם אימון טוב יותר מהניתן דהיום. ואם אתה מגלה חייל שלא מוכן, מתחמק או לא מתפקד כמו שצריך הפטר ממנו, עדיף 9 מתוך 10 ולא להתעסק עם מי שהוא עושה צרות, סביר כי הוא ימצא איך להתחמק ממילואים ולכן חבל על שכרו הזעום, מזונו, כסותו, נעליו אך החמור מכל: הנזק שהוא יעשה לציוד יקר.

החיילים הללו אינם חיילי נח"ל ועדין תזדקק למי שיעשה את העבודה שאתה מצפה שיש בה אפשרות לסכון (נניח מעצרים בשכם, כפר לא שקט, מארב, ....) אך יש לא מעט מקומות בהם אתה יכול לשלוח חיילים פחות מאומנים - אך וודא כי הם בעלי בטחון בתפעול הנשק ויכולת מינימלית.

כמו שאמרתי בהתחלה אני בהחלט מסכים עקרונית עם הרעיון הכללי אבל חיבים להבין במה הוא כרוך!
ולא רק זאת אלה שצריך להבין על איזה אוכלוסיה אנחנו מדברים :
אים היה 10% של הכוח שלא רוצה אוו מסוגל לעמוד במשימה היתי מסכים איתך שאולי הדבר הכי נכון הוא להפרד מהם כבר בהתחלה ורצוי לפני הבקו"ם אלה שמה?
זה לא המצב
אוכלוסית ה 02 בנוי כשמה מאוכלוסיה "כלל צהלית" שזה התחל מעתודאים ומודעין ושאר קבוצות איכות ועד לאוכלוסית הטבחים והנהגים והפנצרמכרים
20-30 אחוז לפחות מהאוכלוסיה הזאת לא רוצה להיות בצבא ואים תיתן להם חצי פתח לסים את השרות כרגע הם יעשו זאת בלי היסוס.
עוד 10-20 אחוז באים לעשות V על שלוש שנים עם מינימום מאמץ מסיבות שונות ומשונות
(ולפעמים די קשה להבדיל בין השנים)
ולבסוף יש לך עוד 10-20 אחוז שעלהם נמנים כל הבנות 60 קילו עם נעלים וכל לובשי המידות ממ+
וכל הכ"מ .... שאים כל הרצון יש גבול למה שהם יכולים וכדי למצות את המקסימום מהם נדרשת המון השקעה שלוקחת משאבים רבים .
עכשו אם תוותר על כל אלו עם מה נשארתה??

ראשית הייתי מציע לך לא לזלזל בנקבות, לחלקן אין ביצים (לא פיזית-אנטומית אלא מטפורית) אבל האם כל הבנים כולם שמשון הגבור? לגבי נשים, הייתי לא מיישם שנוי כי אני קודם רוצה לראות איך החצי צעד החדש עובד אצל הבנים (בהמשך אפשר לשקול), נקודה נוספת היא העובדה כי הבנות משרתות רק כשנתיים (עד שחלקן לומד את העבודה הן משתחררות ורובן לא משרתות במילואים כך שהשקעה היא לא ל- 20 שנה קדימה אלא להרבה פחות).

לגבי זלזול בחיילי 02, שוב בוא לא נשכח את גדעון בן יואש, לצה"ל אין מחסור בחיילי 02, יש לו מחסור בלוחמים, רופאים, אנשי מודיעין בתחומים מסוימים ועוד כמה מקצועות.
יש המוני חיילים שהמערכת לא תרגיש אם אתמול הם נעלמו.

עוד זוית אישית: קיץ 98 היתה אווירה של מלחמה עם סוריה - חייל שאני מכיר קיבל הנחיה לקחת ציוד מסוים לבסיס ברמה"ג ולעזור לנגד כלשהו במלאכה מסוימת, הוא הודיע שהוא לא הולך - ואתה יודע מה? הוא אפילו לא נשפט ולא נזרק מהיחידה (אני ממש לא הבנתי את החלטת המפקדים בעניין - חייל סרב פקודה כאשר ברקע רוחות מלחמה ומה שהוא נשלח לעשות היה חיוני - מידיעה).

אם יש לך אוכלוסיה שאתה לא סומך עליה: שלח אותם לטירונות ששמה יהיה שונה נניח 01, סמן אותם במערכת ככאלו שלא ניתן לסמוך עליהם ודאג שלא יגיעו לשום מקום מסוכן - גם אם מדובר ב- 20% מהאוכלוסיה עדיף לך לא לשפוך את התינוק עם המים - 60% מסוגלים - תן אמון סביר למי שאפשר.

אני לא בטוח שההתפלגות שהבאת נכונה.


זווית אישית: כמה שנים לפני הנסיגה של ברק מרצועת הבטחון נשלחתי לאייש עמדה על הקו הסגול, מעולם קודם לא ירייתי במרגמה או מאג, למה נשלחתי אני ולא חייל גולני הרי אותי החליף חייל גולני? כנראה שזה מה שהיה זמין ומשהו החליט את ההחלטה, שלחו אותי אז הלכתי.
באחת הפעמים הופיע מולי רועה עיזים ממש על הגדר (מהסוג שברור שהוא תצפיתן של החיזבאללה) - אז יש מאג אבל משהו בדק שאני יודע להפעיל? חייל אחר מהקבוצה שלנו קיבל הנחיה בטלפון המצוקמק לירות פצצות תאורה מהמרגמה באחת הלילות - הוא ענה: בסדר, אני יעשה זאת, רק איך יורים תסביר לי - דקה אחרי הגיע קצין בריצה וירה את פצצות התאורה. בשמירה אחרת ביו"ש אני יושב בעמדה כחייל סדיר מגיע הקצין לבדוק שהכל בסדר, אמרתי לו: שמע: אם יוצאים מבין הזיתים הללו 5 מחבלים עם קלאצ אני לא בטוח שאני מסוגל לטפל בהם. הוא ענה לי: עם כח האדם שאני מקבל הייתי שמח לדעת שתדע לטפל ב- 1, אבל האמת היא שכנראה תהרג בדקה הראשונה ומשהו אחר יצטרך לתת לזה מענה.

האם מי שהציב אותי שם עשה זאת בלב שקט? כנראה שלא, אבל זה מה שהיה לו זמין, האם מי שאימן אותי בתחילת הדרך צפה שאני אזדקדק? לא, אני מדבר על מתאר של מצב רגיל - מה יהיה במלחמה אמיתית? האם אתה לא צופה שמוש בחיילים שלא אומנו כהלכה (סדיר או מילואים)? האם גזרות שקטות דהיום לא יהפכו לגזרות חמות?

ולכן, בתחילת הדרך המערכת צריכה לאמן את חייליה ברמה מינימלית למען שתוכל לכל הפחות לסמוך עליהם כשתשתמש בהם לסתימת חורים.

אני לא יכול להסכים איך יותר !!
הבעיה שלי היא עם הגישה שלך לנושא !!
בגלל שזאת בדיוק הגישה שהביא אותנו עד הלום .
הרי היה כבר מצב של טרונות של 4 שבועות שהכשירה חילים טובים והיתה אפילו חלוקה של 02 ו00
(מספר ראוי מאד אגב למצב)
אלה שמה לאורך תקופה ארוכה כבר כל דרג דורש מזה שמתחתו
"תסדר עם מה שיש"
"אין לא יוכל יש לא רוצה ,קשה זה בלחם ונוח זה בתיבה"
"לא רוצה לשמוע בעיות רוצה לראות תוצאות"
ולבסוף "אים אתה לא יכול נמצא מישהוא שכן "
ולאן זה הביא אותנו?
כל פעם שהסתדרו עם פחות אמרו תחסוך עוד קצת .
כל פעם שמישהוא אמר שזה כבר המינימום של המינימום ופחות מזה אי אפשר הוא מצא את עצמו
מחוץ למערכת כי מצאו מישהוא שכן יכול.
למה הוא יכול?
כי הוא יותר טוב/מוכשר?
לא כי הוא YES MAN שעושה V בשקט וממשיך להתקדם הלאה !
נו אז מה הפלא שאנחנו נראים כמו שאנחנו נראים?

תראה, רואים יותר מדי הסכמה של הפקודים עם מפקדיהם. כדוגמא האם בקיץ 2006 משהו הלך לרמטכ"ל חלוץ ואמר לו ב- 4 עיניים שמע: מה שאתה מציע לא יעבוד, האם יש נכונות במערכת לשמוע ב- 4 \ 6 עיניים דעה שונה? התחושה שלי שהמערכת לא מוכנה לקבל זאת מספיק.

חובה להשריש את הנורמה של חופש לבטוי ולדעה שונה אך מרגע שמתקבלת החלטה אין למסמס אותה, יש לבצע עם מה שיש ונסות לתקן תוך כדי.

הקונספציה הביאה לנו פעם אחת את מלחמת יומה"כ, האם היום משהו מעבר לדרג של סימן טוב של אז דהיום מסוגל לקום ולומר: המלך הוא עירום. כל הקונספציה שגויה מיסודה.

מקווה שלא נעלבת.