לשאלה הזו יש שני גורמים ההופכים אותה לבעייתיתי בימים אלה:
ראשית, המרחק הכרונולוגי: טבעי לגמרי שאחרי זמן רב מאירוע מסויים, התהודה הרגשית שאותו אירוע מסוגל לחולל הולכת וקטנה, כך שלא הייתי ממהר ותולה את חוסר הרגש והניתוק מט' באב ברמתו הירודה של העם. אני מניח שגם לשואה זה יקרה בסופו של דבר (ויש שאומרים שתהליך זה כבר החל בימינו).
הגורם השני הוא הפוסטמודרניזם, היוצר ניתוק כללי מהעבר, ובנושאי יהדות ולאום בפרט. על נושא זה ניתן לעבוד. אם ננסה לשנות את החינוך בעניין, ונחזיר את החינוך לזהות לאומית לסדר היום של משרד החינוך, אזי נראה בתחום זה, לענ"ד, שיפור רב.
מה כן ניתן לעשות?
בפשטות, צריך למצוא פן של החורבן שאתה מסוגל להזדהות איתו, ולו רעיונית בלבד. הרב של הישוב שלי אמר שבט' באב הוא חושב על אובדן הסנהדרין והסמכות ההלכתית, שבגללה אנו חיים בפירוד רב היום.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time