1. מקורות מידע:
ספרים של פונקושי.
ספרים של McCarthy - אחד ההיסטוריונים החשובים בנושא אומנויות הלחימה, והקראטה האוקינאווי בפרט.
ספרים של מורי קראטה אחרים: Shoshin Nagamine,
כתבות - הן בהיסטוריה והן בנושא אומנויות הלחימה (אתר מומלץ הוא www.fightingarts.com).
כמו כולנו, המורה שלי מספר לי דברים שהמורה שלו (Taika Seiyu Oyata) סיפר לו.

2. בודהידהארמה:
עובדות: הביא את הזן (בסינית צ'אן) לסין. התגורר ופעל במנזר שאולין שבהרי סונג. הזן בודהיזם היה ה"דת", או האמונה, הלא רשמית של הסמוראים ביפן - ראיית החיים כמשהו חולף וזמני, ואמונה שהארה יכולה להופיע בכל דבר התאימו מאוד לאורח החיים של אנשים שצריכים להיות מוכנים בכל רגע למסור את חייהם עבור אדונם.
מיתוס: בודהידהארמה ואומנויות לחימה. הקשר עם אומנויות הלחימה הופיע לראשונה במאה ה- 15 בסין ברומנים (novel). כל הסיפורים הקושרים אותו לאומנויות הלחימה באו משם. המיתוס טפח ושמו של המנזר הלך לפניו, והיום כמעט כל שיטת גונג פו קושרת את עצמה לשאולין ולבודהידהארמה. האם זה נכון?
אני מאמין שלא.
להרחבה פנה לאתר שלי (www.kenshinkan.ryukyukenpo.org) ל"קריאה מומלצת".

אין לי שום טענות לגבי המדיטציה - אין לי מושג אם זו המצאה "זנית" או שזה כבר היה לפני כן. אני יודע שמאנטרות היו לפני כן, ושמתחילת דרכו הבודהיזם שואף להביא את האדם ל"הארה". צריך לראות אם מדיטציה נמצאת בכתות בודהיסטיות עתיקות אחרות או לא.

בעז