מנהג הספרדים לומר סליחות מליל ב' באלול עד יום הכיפורים כי המה ימי רצון. והאר"י ז"ל היה נוהג לומר סליחות מלה במלה עם הציבור החל מר"ח אלול.

ב. אין אומרים סליחות בראש חודש אלול, בשבת ובראש השנה (שו"ע תקפא סע' א ועיין כה"ח שם ס"ק ט"ז).

ג. האשכנזים נוהגים לומר סליחות החל ממוצאי שבת שלפני ראש השנה (עיין הגאון תקפ"א אות ח' ומשנ"ב ס"ק ו). אם חל ראש השנה ביום ב' או ג' מתחילים האשכנזים "סליחות" במוצאי שבת בשבוע שקודם לכן, בכדי לומר סליחות לכל הפחות ארבעה ימים קודם ראש השנה. שבצירוף עם ימי הסליחות שבעשי"ת יהיו סה"כ עשרה ימים. (ויש עוד מספר טעמים לכך).

ד. אפשר לומר "סליחות" רק אחרי חצות לילה ובשום אופן לא יאמרו "סליחות" או י"ג מידות לפני חצות לילה (כה"ח שם ס"ק א' ב'). יש מהאשכנזים שאומרים "סליחות" בלילה הראשון קודם חצות, ומקפידים בזה כיון שיש בו סליחה של "במוצאי מנוחה". וגם מי שהחזיק במנהג זה, טוב שישנה ויאמר "סליחות" אחר חצות הלילה.

ה. הזמן הטוב ביותר לסליחות הוא לפנות בוקר בשעה שהיא עת רצון קודם תפילת "ותיקין" (עם הנץ החמה). ואם איחרו - אפשר לומר סליחות אחר כך. (כה"ח שם ס"ק א, ב). וישתדל עכ"פ בערב ראש השנה לומר סליחות קודם עלות השחר על מנת שיוכל לומר וידוי ונפילת אפים בסליחות. (עיין מג"א תקפ"א סעי' א' ומשנ"ב בהקדמה לסימן תקפא).

ו. תיקון חצות קודם לסליחות ולתלמוד תורה. על כן אם אדם ער אחר חצות, או שקם קודם עלות השחר יקדים לומר תיקון חצות, ואף אם יפסיד בכך אמירת סליחות (כה"ח שם סק"ד).

אָבִינֹוּ מֹורֵנֹוּ מֶלֶך מְלַכֵי הָמְלַכִים אָנַחְנֹּו אֹוהַבִים אֹותְך