יכולה להיות קשה פי כמה מפגיעה של חבר או בן זוג ,
אם איפשהו ,אפילו בתת מודע מהבן זוג אנחנו מודעים שקיים הסיכוי שזה יגמר , בין אם בפרידה או ב"בגידה" כלשהו , אצל חברים אצל אחרת , זה נתפס אצלנו כדבר שיתפוס לעד , משהו שתמיד יהיה קיים שם בווראציה כלשהי,
מספיק לחשוב על סרטים\ספרים , כמעט תמיד בסרטים בהם אחד מבני הזוג בוגד זה עם החבר\ה הכי טוב , אז האפקט הרבה יותר דרמטי .
את תיארת את זה הכי טוב ב:
"היום, לאן אברח אם אתחיל לבכות או להזכר? לאן אברח אם יהיה לי קשה או מעיק? במי אתמך?"
התחושה הפנימית שלנו , שאנחנו יודעים אם מישהו יפגע בנו ,בו זוג או הורים ,יהיה לנו את האנשים במעגל הקרוב אלינו ( בד"כ החברים הכי טובים ,אצלך החברה) שנוכל להשען להם עד חלוף הסערה היא בעלת ערך שלא ניתן לאמוד אותו ,
את מרגישה כעת שאם משהו יגרום לך לאבד את שיווי משקל לא יהיה מי שיאחוז אותך ויעזור לבלום את הנפילה .

מה שאני מנסה לומר הוא כזה , את לא צריכה להרגיש מוזר כי הרגשות חזקים , נפגעת והנסיבות גורמות לכך להיות נורא מובן.
עשית את הצעד הראשון הנבון ,שהוא להפסיק לנסות לשנוא אותה ,
יצירת טינה לא תוביל להשלמה והיכולת להמשיך הלאה , בחיים בניגוד למתמטיקה מינוס (בגידה ) ומינוס ( שנאה שלך כלפיה ) לא יצרו פלוס .

התיאור שלך הוא בעיקר לגבי רגשות האובדן שלך והמשמעות שהייתה לה בשבילך , אז אני לא אנסה לתת יותר מדי עצות קונקרטיות , אבל אני אומר את זה :
את בן אדם חברותי,תמיד היית, אני בטוח שכן שיש חברים שיהפכו להיות קרובים יותר ובהדרגתיות יתפסו את המקום הכ"כ חשוב הזה,
ההרגשה שיש לנו בסיס ויציבות במקרה שתהפוכות החיים יכו בנו ממקומות בלי צפויים.