כמובן, "הכל תלוי בטיב המילוי".
אם הדמות קמה, ונוטלת ידיים תו"כ כדי הסברה למה זה חשוב וכו' וכו' - כן, יש פה איזושהי התערבות כביכול של המחבר / סופר. אבל לא הייתי קורא לזה הטפה (המילה חריפה מדי לסיטואציה), אלא בהתאם למסגרת הכללית שבה היא נמצאת. אם מדובר על ספר לילדים קטנים, אז מילא, כי זו עוד דרך לחנך אותם.
אם, מצד אחר, אנחנו מדברים על ספר שמיועד (למשל) לציבור שאיננו דתי, ושם על כל צעד ושעל מובא הסבר שמראה כמה הדבר חשוב - אזי זו הטפה.
צריך גם לבצע הבחנה, מתי הכותב מטיף ומתי הוא דוחף את השקפת עולמו. הטפה אפשר למצוא יותר בחיבורים שאינם דווקא לקהל שממנו בא המחבר. דחיפה של השקפת עולם - ניתן למצוא יותר בעיתונים, ששם מתחילים לקרוא כתבה X, שאמורה בבסיסה להיות אובייקטיבית, אך רואים כיצד העיתונאי מוסיף כהנה וכהנה המצאות, המנתבות את הקורא לדעתו.
אנסה לתת דוגמא: לעיתון כזה או אחר המתפרסם בירושלים, צורף מוסף שרובו ככולו עוסק ב"השתלטות חרדים על העיר". האם זה נכון? - לא יודע. אך צורת הכתיבה, ודרך ההתנסחות שבה, הצביעו בעליל על השקפת עולמו (ועולמם) של הכותב.
כמובן שהדברים תקפים לא רק לציבור הדתי, אלא לכלל הציבורים בישראל (ובכלל).