כאשר יש לנו 2 בדים נמתחים ואנו רוצים לתפור אותם יחד - במכונת התפירה יש תפר שנקרא אוברלוק. אבל יש אנשים שאין להם מכונת תפירה ובכל זאת רוצים לתפור, או יש אנשים כמוני שלא יודעים להשתמש באופציה הזו.
הבעייה היא שאם נתפור את 2 הבדים בתפר רגיל, אז יקרו 2 דברים:
הראשון: הבדים לא יוכלו להמתח כי החוט יחסום להם את הדרך. הוא הרי לא נמתח.
השני: אם בכל זאת ננסה למתוח יותר מידי אנחנו נקרע את החוט.
אז כדי להתגבר על 2 הבעיות הללו מצאתי תפר שאני מכנה אותו "תפר מגבת" (כי הוא באמת ניראה כמו פני המגבת) והנהו להלן:

שלב ראשון: מכניסים ומוציאים את המחט במרחק של 4-5 מ"מ בין נקודת הכנסה לנקודת הוצאה, כאשר אנו לא מכניסים את החוט עד הסוף, אלא משאירים קצת בחוץ, שיהיה רפוי. הסיבה לריפיון ברורה - אם נמתח את 2 הבדים אחרי התפירה, החוט לא יקרע ומצד שני גם לא יחסום את המתיחה. הסיבה ל-5 מ"מ היא שחייבים לתת לבד מרחב להימתח.

שלב שני: מכניסים שוב את המחט, אבל הפעם כמה שיותר קרוב לנקודת ההוצאה הקודמת של המחט.

ואז מכניסים אותה שוב כמה שיותר קרוב לאותה נקודה קודמת: המטרה היא כאילו לדרוך במקום, כאילו שאנחנו תופרים נקודה.

הסיבה ל"תפר הנקודה הזה" הוא חיזוק - הרי בכל זאת אנו רוצים לתפור חזק את שני הבדים אחד לשני, כדי שלא יזוזו אחד ביחד לשני.
אח"כ שוב: ממשיכים עם התפר הרפוי הראשון:

התוצאה הסופית ניראית כך:

אם אני אנסה לומר זאת במילים התפר בנוי כך:
5 מ"מ, דריכה במקום, 5 מ"מ, דריכה במקום וכו'

ניסיתי לצייר ציור המתאר את דרכה של המחט מעל ומתחת לבד.
בציור הקו המלא מייצג את החוט מעל לבד (מעל=מה שאנו רואים מול עיני כשאנו תופרים) והקו שעשוי מנקודות מייצג את דרכו של החוט מתחת לבד.
בציור השני הוספתי גם קו ישר בעיפרון שמייצג את הבד עצמו. יש כאלה שייקל עליהם להבין עם הקו בעיפרון ויש כאלה שבלעדיו.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...