הדברים נכתבו בדף השבועי שלנו היום
הכותב הוא אחד מלוחמי היחידה המיתולוגית הראשונים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.kvgeva.org.il/~info/daf/archive/1825/1825_h.files/image002.jpg]

השבוע נפטר לוחם 101 יצחק ג'יבלי. איש מיוחד, חבר טוב ולמרות זאת הייתה מסכת חייו לא קלה.

ערב אחד עוד לפני מבצע "חומת-מגן" קבלתי טלפון מסרן מ"גבעתי"

"שמע" הוא אומר לי, "אני מעביר מורשת קרב בפלוגה שלי, אי-אפשר להעביר את החומר מבלי להזכיר את יחידה 101, מאוד רציתי לפגוש מישהו ששרת ביחידה".

קיבלתיו בביתי, ספרתי מה שספרתי והיו דברים שגם לא ספרתי. נתתי לו כמה ספרים וכשהלך הבנתי שהייתי בצומת מאוד חשוב.

אני יודע שיש ביקורת על יחידה 101 ומפקדה אריק שרון, אבל צריך להבין שהקמת יחידה והפעולות שהתבצעו גרמו להעלאת כושר ההרתעה של צה"ל שהיה בשפל בזמן ההוא.

(סוף מלחמת השחרור 1949 ועד הקמת היחידה 1953).

ונחזור לג'יבלי, מרגע שהוא הגיע ליחידה הורגש בכל מקום, בחוש ההומור שלו ובחברות ללא גבולות.



אספר פרשה שקשורה אליו ותבהיר את דברי.

כבר עברנו לצנחנים, גדוד 890 בפיקודו של אריק שרון.

חוליה של 7 לוחמים קיבלה משימה של סיור בירדן (היום הגדה המערבית) בין הלוחמים היו רב-סרן אהרון דוידי ומאיר הר-ציון, וכמובן יצחק ג'יבלי. תוך כדי התנועה בשטח נתקלו כמה פעמים במארבים של צבא ירדן ובאחרון שבהם נפצע ג'יבלי, פציעה בינונית שמנעה ממנו להמשיך לצעוד. אלונקה לא הייתה ולכן נאלצו לשאת אותו על הכתפיים ולנסות לנתק מגע.

השחר החל להאיר והתנועה הייתה איטית מהדרוש. מפקד החוליה עצר להתייעצות, מה לעשות? היה ברור שכולם עלולים לפול בשבי. ג'יבלי התחנן שישאירו אותו בשטח, היה לו ברור שיחד איתו לא יוכלו להגיע לגבול.

לאחר דיון הוחלט להשאירו , הוא ביקש "רימון" שכמובן לא קיבל. היה גם מישהו מחבריו שהתנדב להישאר איתו, הוא סורב.

השעינו אותו עם הגב לגזע עץ כשהחוליה מנתקת מגע.

הירדנים תפשו אותו כשהוא במורל גבוה, שר שירים רוסיים בקולו קולות.

אחרי כחצי שנה, שוחרר ג'יבלי בתיווך האו"ם.



תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

דנדי