בתחילת שנות ה-30 החליט סאלין להרחיב את תהליך הקולקטיביזציה גם על שטחי אוקראינה. האיכר האוקראיני, שלא כאיכר הרוסי, לא היה רגיל לעיבוד קולקטיבי. לאחר שהבינו האיכרים האוקראינים שעליהם למסור לקולקטיב את בהמות המשק שלהם: סוסים, פרות, חזירים, העדיפו לשחוט ולמכור מהר ולא להעבירם לקולחוזים. כך קרה שלקולחוזים לא נותרו אמצעי ייצור ולא בהמות למאכל. התפוקה בקולחוזים ירדה פלאים גם עקב חוסר רצונם של האיכרים לעבוד "בשביל אחרים".
השלטונות הסובייטים, שקבעו מכסות אספקה לכל המשקים המשותפים, לא התחשבו בעובדה שהתוצר של הקולוחז האוקראיני מאוד נמוך והכריחו את הקולחוזים לעמוד במכסות. בתגובה, לא נותר די מזון לאיכרים ולתושבים באוקראינה והתוצאה מות מליונים ברעב.
השמועות אומרות שאשתו של סאלין, אליליובה, התאבדה כששמעה שבעלה אחראי לזוועות שהיא נחשפה אליהם באוקראינה: מות ברעב ןקניבליזם.
והיתר רשום על ספרי דברי הימים בצורה מורחבת יותר.