ציטוט:

ניר חכלילי יש בחור אחד מה קראים אותו ניר חכלילי. אני מכיר כמה בנות שחושבות שהוא גם נאה, חרף היותו נושק לגיל הפנסיה. אחת ממכרותיי אפילו ניסתה לשכנע אותי, שהשם שלו מרגיע אותה. כששאלתי אותה לפשר התופעה היא טענה שהצבע כחול מזכיר לה שמים וים. "ומה הקשר בין השם שלו לכחול?" הקשיתי. גימגומי התשובה שלה חיזקו את האגו שלי, שנמעך קצת עקב השיחה הזאת. ובכן גבירותיי. למילה חכלילי אין כל קשר עם הצבע הכחול. המילה הזאת מופיעה במקרא בהקשר של שתיית יין. בספר בראשית אומר יעקב על בנו יהודה: "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן-שִׁנַּיִם מֵחָלָב". תכף נדבר על מה זה חכלילי, אבל אלא אם כן יהודה שותה נוזל לניקוי חלונות, כחול זה לא יכול להיות. הפרשנים המסורתיים רואים במילה חכלילי "אדום". אבל זה פירוש לפי ההקשר, ולא בגלל שהם באמת יודעים מה זה. במחקר המודרני מקובלת הדעה שאת שאת הפסוק למעלה יש לפרש "עיניו כהות מרוב יין". למסקנה הזאת הגיעו על סמך השורש הערבי חכ"ל, שמשמעותו בין היתר "להיות עמום", ואף "להיות מבולבל". ולכן, לא כחול ולא בטיח. ניר חכלילי הוא לא יותר מאשר ניר המבולבל.

ציטוט:

כל פעם שמדברים על ביטויים ארמיים שנכנסו לעברית, תמיד יהיה איזה אחד בחבורה שיזכיר את הביטוי "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא" וייראה ממש מרוצה מעצמו. אבל יש עוד הרבה ביטויים, והנה כמה: מַרְעִין בִּישִׁין - "מחלות רעות". "מרע" זה מחלה, כמו בביטוי שכיב מרע, שמשמעותו "שוכב חולה" (כלומר, גוסס). "ביש" זה רע, כמו מזל ביש (מזל רע). השורש של ביש זה בא"ש, והוא מקביל לבא"ס בערבית (כן כן, השורש של באסה). לְכֹל מַאן דְּבָעֵי - "לכל מי שמבקש". זה מדהים כמה שאנשים משבשים את ההגייה של הביטוי הזה. שמעתי כבר איזה 20 ורסיות שונות. אז שימו לב: את שתי המלים האחרונות הוגים man deva'ey. רחמנא ליצלן! - "הרחמן יציל אותנו!" רחמנא = הרחמן (אל"ף סופית בארמית משמשת כמו ה"א הידיעה אצלנו). ליצלן = יצילנו; בניב הזה של הארמית, צורת העתיד של הנסתר מתחילות בדרך כלל בלמ"ד. אָרְחֵי פָּרְחֵי = "אורחים פורחים". כלומר, אורחים לרגע, אורחים שעוזבים מייד. הביטוי קיבל עם הזמן משמעות שלילית. אגב, כמו בפוסט הראשון שלי, בוקי סרוקי, גם כאן אנשים נוהגים לבטא את צמד המלים בתנועת i סופית, בעוד שההגיה הנכונה היא arkhey parkhey.

ציטוט:

רעידת אדמה המונח "רעידת אדמה" הוא מונח חדש יחסית. במאות הראשונות לספירה קראו לרעידת אדמה בעברית "זוֹעָה" (מתחרז עם שואה), וברבים: זוֹעוֹת. המקור הוא כמובן השורש זו"ע, שמשמעו לזוז. המילה לא נמצאת בתנ"ך, אבל היא נמצאת הרבה בספרות חז"ל. יש מדרש שמספר מהו המקור לרעידות האדמה: כשאלוהים רואה באיזה צער שרוי עם ישראל, הוא בוכה, והדמעות שלו נופלות לים, והן שגורמות את רעידת האדמה. אבל להבדיל מהתנ"ך, המשנה והתלמוד הועברו מדור לדור בדרך כלל ללא סימני ניקוד. ובגלל שהמילה "זוֹעה" נכתבת כמו המילה "זוָעָה", היו כאלו שקראו בטעות זוָעָה. הקריאה המשובשת הזאת נפוצה עד היום בקרב יוצאי אשכנז, ואפילו נכנסה למילון אבן שושן (אברהם אבן שושן היה כידוע אשכנזי): מי שיחפש שם לא ימצא את המילה זוֹעָה, ומאידך ימצא שזוָעָה זה גם רעידת אדמה...

ציטוט:

על אגדות אורבניות, פאנצ'רים ובאגים בלי שנשים לב, מסתובבות אצלנו כמה "אגדות" בנוגע למלים. כמו שהחודש השני נקרא גם "מר חשון" כי אין בו חגים, ולכן הוא מר. או כמו שהאקדמיה אישרה את "שח-רחוק" במקום "טלפון". ועוד שטויות מהסוג הזה. אחת ה"אגדות" הן, שלפאנצ'ר בגלגל קוראים בעברית תֶּקֶר (teker). זה לא יכול להיות נכון, משום שלמילה "תקר" אין שום קשר לגלגל, או לחור, או אפילו למשהו דומה להם. למעשה, המילה העברית לפאנצ'ר היא נֶקֶר (neker). השורש נק"ר בעברית משמעותו לנקב, לעשות חורים. כמו שלנקר עיניים זה לנקב את העיניים, וכמו שנקרה (מ"ראש הנקרה") זה חור בסלע. לעומת זאת, ישמח אתכם לדעת שהאקדמיה חידשה, לפני כשש עשרה שנה, מילה עברית ל- bug במחשב. והמילה הזו היא "תֶּקֶר". מעין זכר של "תקרית". כשלעצמי אני חושב שהמילה הזאת ניטרלית מדי, ולא מעבירה את הרגשות המעניינים שפוקדים אותך כשאתה חווה "תקר". אף מקנן בי החשד שמא מי שהמציא אותה לא ראה מחשב מימיו. אבל זה מה יש. אז לסיכום, פאנצ'ר = נֶקֶר, באג = תֶּקֶר; ובתקווה שלא נזדקק.

ציטוט:

עזאזל בפוסט הקודם היה לנו מין, בפוסט הזה קללות... הפוסט הבא יהיה יותר מהוגן, אני מבטיח. מה עומד מאחורי הביטוי "תלך לעזאזל"? הסיפור הוא כזה. כשבית המקדש היה קיים, היו לכהנים כל מיני טקסים משונים שהם היו צריכים לעשות. המילה "לעזאזל" קשורה לאחר הטקסים הללו, שבוצע ביום כיפור. ביום כיפור היה הכהן לוקח שני תיישים (לתיש קוראים בתנ"ך שָׂעִיר). ואז הוא היה מגריל: השעיר הראשון היה הולך לה' והשעיר השני היה הולך "לעזאזל". את התיש שהיה הולך לה' היו מקריבים על גבי המזבח; את התיש שהיה הולך לעזאזל היו שולחים למדבר כדי שימות שם. התיש הזה נתפס כמי שמקבל על עצמו את החטאים של עם ישראל. דומה מאוד לקונצפט של תרנגול כפרות, רק עם תיש. מכאן גם הביטוי "שעיר לעזאזל" למי שמקבל עליו את החטאים של אחרים ומקבל את עונשם. אגב, בשלבים מאוחרים יותר (ימי בית שני) לא היו מסתפקים בשילוחו למדבר, אלא היו "עוזרים" לו ליפול מאיזה צוק מדברי כדי לוודא הריגה (או כמו שכתוב במשנה: "דחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים"). עד כאן הכול ברור. מה שפחות ברור, זה מה המשמעות המילולית של המילה "עזאזל". יש שתי גישות עיקריות. גישה אחת טוענת שמדובר בשם של המקום המדברי שאליו היו משלחים את התיש. הגישה הזאת היא הגישה המסורתית, וממנה צמח הביטוי "ללכת לעזאזל". אבל יש גישה שנייה, מבוססת יותר לדעתי, ולפיה מדובר בשם של אל רע, שעומד במקביל לה', שהוא האל הטוב. אולי יש כאן שריד לתקופה קדומה, שבה המונותאיזם היהודי עדיין לא היה מגובש לגמרי.

ציטוט:

והיום פוסט קצת ארוך על מילה שלא זכתה לצאת לאוויר העולם. כידוע, אנשים מתקשרים מדי פעם לאקדמיה ללשון העברית, ומבקשים שהיא תמציא מלים עבריות למלים לועזיות. במקרים כאלו, יש תהליך דו שלבי: 1. השלב הראשון: הבקשות מהציבור מועברות לגוף שנקרא "המזכירות המדעית", שם יושבים מומחי לשון, שתפקידם להציע הצעות למילם הרלוונטיות. בסופו של דבר, מתקבלת הצעה (לפעמים יותר מאחת), ואותה מעבירים לשלב הבא. 2. השלב השני: אחת לכמה חודשים, מתכנסים חברי האקדמיה ללשון העברית (בדרך כלל מגיעים כעשרים איש) בירושלים, בבית האקדמיה ללשון העברית, באולם שנקרא "אולם המליאה". זה אולם שקירותיו מכוסים בארונות ספרים, באמצע יש שולחן עץ גדול בצורת האות חי"ת, וסביבו יושבים חברי האקדמיה. בישיבות הללו עוברים על כל המילם שהציעה המזכירות המדעית, ודנים בהן בקצרה. בסוף הדיון עורכים הצבעה, ואם יש רוב, המילה מתקבלת. ובכן. לפני מספר שנים התקבלה בקשה מהציבור לחדש מילה עברית למונח junk food. המזכירות המדעית הציעה את המילה זְלוֹלֶת. זאת הצעה לא רעה בכלל: יש בה גם "זלילה", גם "זול", ומי שרוצה, מוצא בה גם הד למילה "פסולת" (אותו המשקל, והסיומת -ולת). ההצעה הנ"ל של המזכירות המדעית הועברה למליאת האקדמיה. במהלך הדיון הועלו שתי התנגדויות: א. זלילה משמעה לאכול הרבה, לאו דווקא לאכול דברים רעים. ב. האקדמיה לא צריכה בכלל להמציא מילה עברית למונח הזה, בעיקר משום שאין לו תוכן מוגדר. בסוף התקיימה הצבעה, ו"זלולת" נדחתה ברוב של 10 נגד 8. וכך אבדה לה מילה, שלדעתי היה יכול להיות לה עתיד גדול. טוב, אולי לא גדול, אבל היה יכול להיות לה עתיד כלשהו.

ציטוט:

רטוב עד לשד עצמותיו זה באמת ביטוי תמוה לכאורה, איך אפשר להיות רטובים עד לשדיים? מילא בנות, אבל בנים גם? וגם בבלוגוספירה כבר היה מי שתמה על זה. ובכן. לְשַד היא מילה בפני עצמה (לא ל+שד), שמשמעה העסיס, המיץ, שבתוך משהו. "לשד עצמות" הוא מוח העצם, החומר השומני שבתוך העצם. ולכן, "רטוב עד לשד עצמותיי" משמעותו שהרטיבות הגיעה עד ללשד העצמות. מכאן גם נגזרת המילה לְשַדִּי (leshadi) שמשמעותו "עסיסי". אם קראתם פוסט עסיסי ונחמד - לא בבלוג הזה כמובן - תוכלו תמיד לכתוב בתגובה: יו, איזה פוסט לשדי! (אבל אני לא אחראי לתוצאת של מעשה שכזה.)

ציטוט:

OK - מאיפה הגיע הביטוי? ראשי התיבות האלו הגיעו אלינו, כידוע, מאמריקה. התיעוד הראשון של השימוש בהן לציון "הכל בסדר" הוא משנת 1840. יש כל מיני השערות לגבי מקורן. אחת ההשערות היא, שעובד שירות הרכבות האמריקאי בשם Obediah Kelly היה חותם את שמו בראשי תיבות על המסמכים שאותם בדק. אבל ההשערה שהתקבלה במחקר בסופו של דבר (וגם נכנסה למילון אוקספורד) היא זו: בסביבות שנת 1830 סחף את אמריקה גל קצר אבל נרחב של כתיבת מילים באופן שהן נשמעות, במקום בכתיב המסורתי שלהן. בהתאם לטרנד ההוא, נכתב הביטוי "הכל בסדר" באופן הבא: oll korrekt. ובראשי תיבות: OK. הגל עצמו חלף, אבל ראשי התיבות לא.

ציטוט:

תּוּפִין משמעות: מאפה מתוק שנאפה בתנור. וופלות (בעברית: אפיפיות) ורקיקים (בעברית: ביסקוויטים) הם סוגים של תופינים. מקור: המילה הגיעה אלינו מאכדית (tupinna) דרך הארמית.

ציטוט:

בַּעֲגָלָא בתפילת הקדיש, זו שאומרים (בין היתר) על מי שנפטר, יש קטע: "בעגלא ובזמן קריב". תמיד תהיתי מה פתאום מוזכרת עגלה בתפילת קדיש. ובכן, המילה "בעגלא" משמעותה בארמית "במהירות". אז במסגרת היום המזוויע הזה, כאשר אנו סופרים את מתינו בפעם המי יודע כמה, הנה תרגום החלק הראשון של תפילת הקדיש: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּש שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן יתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם אשר ברא כרצונו; וימליך מלכותו, בחייכם ובימיכם, ובחיים של כל בית ישראל, במהרה ובזמן קרוב. ואמרו אמן.

ציטוט:

Armageddon לפני שנים רבות, כשעוד הייתי צעיר, היה סרט בשם זה עם ברוס ויליס. אמנם זאת מילה אנגלית, אבל למעשה מדובר במילים העבריות: הר מגידו. הר מגידו הוא המקום, שעל פי הברית החדשה (חזון יוחנן, 16:16) תתרחש בו המלחמה האחרונה, מלחמת גוג ומגוג, מלחמת הטובים ברשעים. לכן באנגלית ארמגדון הוא כינוי למעין מלחמת אחרית הימים. אגב, חזון יוחנן הוא ספר מרתק, דומה קצת לספרים של טולקין. מומלץ. אציין שהכתיב האנגלי ה"משובש" משקף היטב את ההגייה העברית של המאה הראשונה לספירה; אולי ארחיב על זה פעם.

ציטוט:

טִמְיוֹן משמעות: טמיון היא מילה מלשון חז"ל, שאולה מיוונית, שמשמעה אוצר. בהשאלה, מדובר בבית האוצרות (מעין כספת) של השליט. כאשר אומרים "הכסף ירד לטמיון" הכוונה שהכסף הלך לבית האוצרות של השליט (כמו מס הכנסה בימינו), ואין סיכוי לראות אותו בחזרה. דוגמה בבלוגוספרית: כל השעות שהשקעתי בפוסט הזה ירדו לטמיון, כשהוא נמחק לפני שהספקתי לשמור אותו.

ציטוט:

תַּמְחוּי כן כן, כולנו יודעים מה זה בית תמחוי (לא מידע אישי, אני מקווה); אבל מה זה תמחוי? ובכן: תמחוי זה קערה גדולה של אוכל. מהקערה הזו היו מחלקים לעניים אוכל בימי המשנה. מכאן גם "בית תמחוי" שבימינו. אגב, לא ברור מה המקור של המילה. יש הגוזרים אותה מן השורש מח"י במשקל תקטול, כמו "תגמול" מהשורש גמ"ל. במקרה זה מח"י בא במשמעות של ניגב (את הקערה, דהיינו אכל את כל האוכל שבה).

ציטוט:

בִּכּוּרָה בְּטֶרֶם קַיִץ משמעות: משהו מעולה, שכולם רודפים אחריו ורוצים להשיג אותו. הגייה: bikura beterem kayits הסבר: "ביכורה" היא פרי שהקדים להבשיל. "ביכורה בטרם קיץ" - פרי שלא רק הקדים להבשיל, אלא הבשיל עוד לפני הקיץ (שהיא עונת ההבשלה בדרך כלל). ולכן מדובר במשהו יופי-טופי, שכולם רוצים אותו. מדובר בביטוי מהתנ"ך (ישעיה כח, ד): כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָראֶה אוֹתָהּ, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה. דוגמה: יש כאן איזה בלוג עם כמות כניסות בלתי הגיונית. מה זה, ביכורה בטרם קיץ?

ציטוט:

תַּחְפִּיף משמעות: זוהי המילה העברית התקנית למילה הלועזית שמפו. הגייה:taHpif הערה: המילה חדשה לגמרי. התקבלה באקדמיה ללשון העברית בחודש שעבר. ניתן לראות אותה באתר של האקדמיה ללשון העברית, בחלק של מילוני המונחים: http://hebrew-terms.huji.ac.il/milonimsearch1.asp (יש לבחור רשימת מילים בשימוש כללי, תשס"ד).

ציטוט:

(אבשלום) קור להבדיל מהדעה הרווחת, שם המשפחה של ד"ר אבשלום קור אינו קשור לטמפרטורה. "קור" הוא חלק מעץ הדקל, וביתר פירוט: הבסיס של ענף עץ הדקל. מדובר בחלק רך, שנאכל כירק. (למיטב ידיעתי מדובר במה שמכנים היום "לבבות דקלים", אבל אני לא 100% בטוח.)

ציטוט:

בְּשוֹפִי הגייה: beshofi (מתחרז עם יופי). משמעות: בנחת, בסבבה. דוגמה: ישבתי לי בשופי וקראתי את הבלוג מתחילתו ועד סופו. אטימולוגיה: שם העצם שופי משמעותו "תקינות", "נורמליות". קשור לשורש שפ"י (ממנו: שפיות). מופיע לראשונה בלשון המשנה (מסכת נידה, פרק ד, משנה ו), ויש לו מקבילות בשפות שמיות נוספות.

ציטוט:

אור נכון, "אור" זה בדרך כלל light. אבל יש עוד משמעות, לא קשורה, והיא: "עֶרֶב". את המשמעות הזאת קיבלנו מארמית, שם המילה לערב היא (בין היתר) "אורתא". במשמעות הזאת מופיעה המילה "אור" בביטוי "אור ליום": אור ליום = הערב של יום אבל שימו לב: יום שני בערב = אור ליום שלישי (כי ביהדות היום מתחיל ערב קודם; "ערב שבת" זה לא יום שבת בערב אלא יום שישי בערב.)

ציטוט:

בוקי סריקי משמעות: דברי הבל, שטויות. דוגמה: קראתי עכשיו בלוג כזה מטופש, הכל שם בוקי סריקי. הגייה: ההגייה הנכונה היא: bukey srikey (ולא כמו שהוגים בטעות, buki sruki) משמעות מילולית: הביטוי לקוח מהארמית של התלמוד הבבלי (מסכת עבודה זרה, דף לז, עמוד א), ומשמעותו "בקבוקים ריקים". בוקי = בקבוקים; סריקי = ריקים (סרק משמעותו "ריק" בארמית, כמו כדור סרק = כדור ריק).

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן