ציטוט:

במקור נכתב על ידי צ'ומפי שיקול הדעת של המפקדים "שהתכוונו לטוב ועשו רע" מטריד אותי מאוד. ממש מדיר שינה. מה הם חשבו לעצמם?

אך הרשה נא לי דוגמה ממקור ראשון: במבצא שלום הגליל נשלחתי לעזור לגדוד של האגד. שם היה מצב הפוך: היו גנבות רבות מכל וכל, החל ממזון, ממתקים, מכשירי אלטרוניקה, זאת הייתה תקופת הוידאו (קסטות), ועד נשק. החל מן החילים, ומשקים ובידיעה שבשתיקה של הקח"ש. לניידת החלפים... נוספו כל מני תוספות חסרות מק"ט (צהלי). מעין מיני סדום ואמורה. אולי זה התפתח בגלל הלחצים הנפשיים הכרוכים בשהייה ממושכת בשטח לאחר הרבא שבועות ללא יציאות? אך התוצאות בהחלט לא היו חיוביות. כנראה שהמצב ביחידה זו לא היה חריג ןלא נסתר מעיני הרשויות - השוטרים הצבאיים בשער פטמה דמו למכס "לכל דבר" שמעתי שמכשירי וידאו נזרקו מרכבים בהתקרבם לגבול.

אם היה ניתן לחיילים (במיוחד הצעירים) לקחת דבר כל שהוא, היה צורך בהשגחה די צמודה להבטיח שידעו "איפה לעצור". אין זה מקומי להצדיק או לא, רק הבאתי דוגמה למה קורא כשיש אפשרויות ואין פיקוח.